בעוד מערכת הבחירות בישראל צוברת תאוצה, מנסה חמאס באמצעות אמצעי הלחימה ה"יעילים" ביותר שלו להשפיע על הלך הרוח של החברה הישראלית. חמאס למעשה, מהלך על חבל דק ומעמיד את ממשלת המעבר כאן בישראל, בדילמה שבין טילים ובין סקרים.
שנה עברה מאז החל חמאס להעצים את המהומות על גבול עזה, שעם הזמן תוגברו באמצעי לחימה "משופרים" בדמות עפיפונים ובלוני נפץ. ההתפרעויות על הגדר, שהחלו בעקבות העברת שגרירות ארה"ב מתל-אביב לירושלים, קיבלו רוח גבית (תרתי-משמע) כתוצאה מההשפעה שהייתה להo על תושבי עוטף עזה.
הקיץ האחרון הזכיר לנו במיוחד את "נאום הכלניות" שנישא בעיצומו של מבצע "צוק איתן", כאשר בלוני הנפץ והעפיפונים השחירו את כל הנגב המערבי. בדרך זו ניסה חמאס להרים מנופי לחץ על הממשלה על-מנת שתסכים ל"הודנא" ארוכת טווח, במסגרתה ייהנה חמאס מהזדמנות לבנות את כוחו מחדש אחרי שנים ארוכות של מצור.
בעוד הממשל המצרי מנסה לתווך בין הצדדים, ממשיך חמאס לנסות וללחוץ על הדרג המדיני בישראל באמצעות לקיחת אזרחי הדרום ב"שבי". אך ממשלת ישראל החליטה להכיל את המצב. מבחינה פוליטית, הייתה זו הוכחה ניצחת למתנגדי נתניהו, שסברו שכדי לחמוק מחקירות וכדי להעצים את האלקטורט - הוא ילך למהלך צבאי מול חמאס. אז הציגה הממשלה את הצורך המבצעי בטיפול מנהרות חיזבאללה בצפון כסיבה לא להסלים בדרום. נתניהו לא שיחק לידי מתנגדיו במהלך צבאי שהיה נתפס כאצטלה פוליטית.
בחודשים האחרונים הזירה הדרומית הייתה יחסית שקטה, הרבה בעקבות העסקה הקטארית שהזרימה מזומנים לרצועה. לפרק זמן מסוים חמאס אף הוריד משמעותית את גובה הלהבות. אך הנה בחודש האחרון אנו שבים לעימותים על הגדר, ובאופן שמסלים עד כדי ירי רקטות וטילים. לעת עתה מדיניות ההכלה של ישראל היא עקבית, והמסרים עוברים מתחת לפני השטח.
בלונים מחוברים לטיסן שנחתו בעוטף עזה ביום שישי // צילום: יצחק שטיין גוטמן
ברור לכל בר דעת שחמאס מנסה להגחיך את הממשלה בישראל בתקופת הבחירות, שכן ההסלמה הנוכחית אינה מקרית. אולם חמאס טועה. בהינתן חצייה של "קווים אדומים", ברור שממשלת ישראל לא תבחל בפעולות אגרסיביות במיוחד. לצה"ל יש תכניות, הוא מאומן וגם מוכן. השאלה הנשאלת, כרגיל, מה יהיו היתרונות של מהלך צבאי בתקופה זו?
היתרון היחיד הוא החזרת ההרתעה לגבול הדרומי. אך גם המושג הזה שנוי במחלוקת. עד כה, כלל המבצעים שהתקיימו לאחר ההתנתקות לא הביאו להרתעה ארוכת טווח. האופציה היחידה היא ללכת למהלך שישנה את המציאות מן היסוד. סביר להניח שהממשלה לא תבחר באופציה הזו בתקופה הנוכחית, המתאפיינת בחוסר יציבות פוליטית. מכאן שטקטיקת הפעולה ממשיכה להיות תגובתית אל מול פרובוקציות חמאס.
לכן, מה שצפוי בחודשים הקרובים הוא פחות או יותר אותו תסריט מוכר של עליות ומורדות, סף הסלמה תוך הימנעות מזליגה למצבים קיצוניים. בשני הצדדים מבינים זאת, גם בצד המצרי. כל זאת, כמובן בהינתן שחילופי המהלומות לא יגררו לנזקים שאינם ניתנים להכלה. כך או אחרת, מי שיפסיד מהסלמה רבתי בדרום יהיה חמאס, ולא משנה איזו ממשלה תקום כאן. לפחות בעניין הזה יש אחדות דעים בין המתמודדים המרכזיים בזירה הפוליטית: עם חמאס לא מדברים, עם חמאס נלחמים.
מי שכן ניבחן בימים אלו הוא הרמטכ"ל החדש, רא"ל אביב כוכבי. עד כה כוכבי הפעיל את כוחו של צה"ל בצפון, המשיך בעקביות את מאמצי המב"מ (מערכה בין המלחמות) כנגד התשתיות האיראניות בסוריה, אך בדרום הוא עדיין לא נבחן. הזירה הזו מוכרת לו היטב: הוא פיקד עליה, והוא גם היה זה שבתקופתו התנתקנו מהרצועה – אירוע לא מוצלח במיוחד. יש לקוות שעם בוא האביב לא נחזור על טעויות העבר. בתקופה הזו, בין טילים ובין סקרים, לצבא יש תפקיד מהותי - לנטרל את הניסיון של אויבינו להשפיע על מערכת הבחירות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
