במהלך פברואר האחרון נפרדה ברצלונה ממאמנה סיטו אלונסו ומינתה במקומו את סבטיסלאב פסיץ' הוותיק. אלה שנתיים לא פשוטות, שבהן משבר רודף משבר בקבוצה הקטלאנית, שעד 2016 אימן אותה צ'אבי פסקוואל במשך שמונה עונות. הקבוצה בצלילה: שנתיים בלי להעפיל לפלייאוף ביורוליג, ועל אליפות ספרד אין מה לדבר.
פסיץ' היה מינוי שלישי בתוך עונה וחצי, אחרי שהחיבור עם יורגוס ברצוקאס קרס, וכאמור גם אלונסו נכשל. היה זה סוג של צעד חירום עד לסיום העונה. זה נראה די מוזר שמאמן עם רזומה עשיר כל כך מסכים להגיע על תקן סותם חורים, בלי ששום דבר מובטח לו לגבי העתיד.
הוא מחל על כבודו, ובסופו של דבר זה השתלם לו, אחרי שבקיץ כשלה ברצלונה בניסיונה למנות את שרונאס יאסקביצ'יוס. פסיץ' נשאר. למעשה הוא חזר למועדון שאיתו הניף את גביע היורוליג 15 שנה קודם לכן (2003), עם הקו האחורי החלומי: יאסקביצ'יוס, דיאן בודירוגה וחואן קרלוס נבארו. שנתיים וחצי מוצלחות מאוד הוא בילה שם.
את רוב "הונו" עשה פסיץ' בשנות ה־90 ובעשור הראשון של המילניום. הוא זכה כמעט בכל תואר אפשרי, ושבוע וחצי אחרי שחזר לברצלונה הוסיף לרשימת העיטורים שלו את הגביע הספרדי, עם ניצחון בגמר על ריאל מדריד, נגד כל התחזיות.
ענה על השאלה
למרות הזכייה המפתיע בגביע, השאלה הגדולה סביב מינויו של פסיץ' היתה אם לסרבי עדיין יש את זה. זה לא עניין של מה בכך למנות מאמן בסוף שנות השישים לחייו לאחד המועדונים הגדולים הלחוצים ביותר ביבשת, ואחרי עונה שבה כלל לא אימן. עד שברצלונה קראה לו, היה נראה שהוא כבר נפלט מסבב המאמנים באירופה.
לפני המינוי הזה הוא בילה ארבע שנים כמאמנה של באיירן מינכן, כשהבוס שלו, הג'נרל מנג'ר של הקבוצה הגרמנית, הוא לא אחר מאשר בנו מרקו (השניים כבר הספיקו להיפגש העונה לדרבי פרטי ביורוליג). את מינכן הוא עזב בגלל סיבה רפואית בסוף 2016, למרות שהיה לו חוזה לעונה נוספת.
כאמור, בגיל 69 נראה שהקריירה המפוארת ועטורת ההצלחות של פסיץ' המאמן באה לסיומה. התחושה היתה שהוא שבע ומקבל זאת. אבל כשהגיע המינוי לברצלונה, הוא היה האחרון שהופתע.
פסיץ' קפץ על ההזדמנות והוכיח מהר מאוד שהרעב לאימון ולמשחק עדיין זורם בו, בין השאר בגלל שהאתגר החדש החזיר אותו לרמות הגבוהות. בפועל התברר שהוא לא איבד את זה. גם התקופה הרגישה שבה נמצאת ברצלונה לא הרתיעה אותו. הוא הכניס שקט ויציבות למערכת הסוערת. ראו שיש דמות על הקווים, כזו עם קרוב ל־40 שנות ניסיון ושורה של הישגים בכל מקום שבו היה.
גם בארה"ב מכירים
העונה פסיץ' לוקח את ברצלונה צעד גדול קדימה. כוותיק מאמני היורוליג, הוא הביא עד עכשיו קבלות ומצעיד את הקבוצה לעונה הטובה ביותר שלה מאז ימי פסקוואל העליזים. בליגה הספרדית ברצלונה במקום הראשון, מקדימה בשני ניצחונות את ריאל מדריד ובאסקוניה. ביורוליג היא במקום השישי עם 11 ניצחונות, מרחק ניצחון מהמקום הרביעי, ועם סיכוי מצוין לחזור אחרי היעדרות בת שנתיים לפלייאוף ואולי אף יותר מזה. היא מגיעה הערב ליד אליהו עם רצף של חמישה ניצחונות, נכון לעכשיו הארוך ביותר העונה בין קבוצות היורוליג. הוא ידע להתגבר על משבר של ארבעה הפסדים רצופים, תוך שהוא הופך את ברצלונה לקבוצת הגנה מצוינת, כזו שסופגת 75.6 נקודות למשחק, השנייה ביורוליג שסופגת הכי מעט.
כעת פסיץ' עם הפנים להמשך העונה, מתכנן להעשיר עוד קצת את גיליון ההישגים שלו, שאולי יותר מכל מסביר את שובו לצמרת הכדורסל האירופי. 15 תארים הוא מחזיק, חלקם ייחודיים, כמו זכייה מדהימה והיסטורית באליפות אירופה עם נבחרת גרמניה ב־1993. גם עם קבוצת אלבה ברלין הוא עשה היסטוריה, כשהוביל אותה לתואר אירופי, זכייה בגביע קוראץ' ב־1995. גם העובדה שזכה עם שתי נבחרות שונות באליפות אירופה ייחודית, כשהזכייה הנוספת היא עם יוגוסלביה (2001), שאיתה זכה גם באליפות העולם, על חשבון ארה"ב, על אדמת ארה"ב (אינדיאנפוליס) ב־2002. תוסיפו לזה את הזכייה ביורוליג עם ברצלונה, שהיתה הראשונה שלה ושברה שנים על שנים של לוזריות במפעל הזה על גלגוליו. וכאמור, כמה פעמים ראיתם מישהו שאימן את הבן שלו ואחר כך אימן תחתיו.
אבל מעל לכל הרשימה האדירה הזאת, אפשר להוריד בפניו את הכובע על כך שבגיל 69 הוא עדיין רלוונטי בטופ של הטופ של הכדורסל האירופי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
