החוק להגנת ישראל: בין האדומים לכחולים

העימות שהתחולל אמש בין הדמוקרטים לרפובליקנים על אודות החקיקה האמריקנית נגד ה־BDS איננו מלמד על הפניית עורף דמוקרטית לישראל.

הדמוקרטים אכן התכוונו להתנגד כאיש אחד לקיום ההצבעה על החוק. אך אם נאמין למה שאומרים מנהיגיהם, ובראשם הסנאטור היהודי צ'אק שומר מניו יורק, לא מדובר בהתנגדות מהותית, אלא בכיפוף ידיים טקטי־פוליטי מול הנשיא טראמפ על רקע השבתת הממשל. אדרבה, שומר היה בין יוזמי החוק נגד ה־BDS ולעמדתו שותפים דמוקרטים בכירים נוספים. לכן, ישנן כל הסיבות להניח שכאשר תסתיים השבתת הממשל ובעוד כמה שבועות יגיע רגע האמת של ההצבעה על החוק עצמו, גם מרבית הדמוקרטים ירימו את ידם בעדו. 

ובכל זאת, שלא בטובתה ישראל מוצאת את עצמה בפרשה, בקו האש בין שתי המפלגות. הרפובליקנים תומכים בחוק כאיש אחד. הדמוקרטים מפולגים, כאשר הקצוות הליברליים במפלגה, ובראשם הסנאטור היהודי ברני סנדרס, מביעים התנגדות ומקבלים הרבה רוח גבית מהתקשורת האמריקנית. מצב דברים זה יוצר מראית עין של מחלוקת על אודות ישראל, מה שלא מוסיף לנו נקודות. 

התמיכה האמריקנית הדו־מפלגתית היתה ונותרה נכס אסטרטגי חיוני של ישראל ולכן כל פגיעה בה, גם אם תדמיתית, אינה רצויה בעליל. אמנם נבואות הזעם כאילו ישראל תאבד את המפלגה הדמוקרטית התבררו כמשוללות יסוד. גם לאחר בחירות האמצע לקונגרס, הרוב המכריע של המפלגה תומך בישראל. ובכל זאת, הנדנדה הפוליטית בין הרפובליקנים לדמוקרטים היא חלק בלתי נפרד מהמסורת האמריקנית. אף אם הדבר לא בשליטתנו, כמו במקרה של החוק נגד ה־BDS, שומה עלינו להיזהר שלא לתפוס צד בין האדומים לכחולים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו