"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
אריה ארוך: "ו' החיבור בין המופשט לפופ"
בסוף השבוע נפתחה תערוכה של האמן המנוח, זוכה פרס ישראל, במוזיאון ישראל בירושלים • זו הפעם הראשונה מאז 1976 שעבודותיו של ארוך מוצגות במוזיאון
העבודה "בית אדום" של אריה ארוך, מתוך התערוכה

אריה ארוך: "ו' החיבור בין המופשט לפופ"

בסוף השבוע נפתחה תערוכה של האמן המנוח, זוכה פרס ישראל, במוזיאון ישראל בירושלים • זו הפעם הראשונה מאז 1976 שעבודותיו של ארוך מוצגות במוזיאון

מאיה כהן
, עודכן

בסוף השבוע נפתחה במוזיאון ישראל בירושלים תערוכה של האמן המנוח אריה ארוך, אחד החשובים באמנות הישראלית של המאה ה־20 ומי שזכה בפרס ישראל לציור ב־1971.

למעשה זו הפעם הראשונה שבה מוצגת תערוכה של ארוך במוזיאון ישראל מאז 1976, אז הוצגה תערוכה רטרוספקטיבית של עבודותיו, שנתיים לאחר שהלך לעולמו בגיל 66.

את התערוכה, "אריה ארוך: צורת הדבר" אוצרים יונה פישר (מדור האוצרים המייסדים של המוזיאון ומי שאצר את התערוכה הרטרוספקטיבית של ארוך ב־1976) וד"ר אמיתי מנדלסון, ומוצגות בה עבודות של ארוך בעיקר מסוף שנות ה־60 ועד למותו ב־1974. מחוץ לאולם התצוגה אפשר לראות מבחר מיצירותיו הידועות של ארוך, בהן "רחוב אגריפס", "הנציב העליון" ו"בחנותו של ראצ'יק", וכן עבודות של אמנים שהושפעו ממנו או עבדו במקביל אליו, בהם אביבה אורי, רפי לביא, ציבי גבע ועדו בר־אל .

"ארוך הוא אמן מהדור כמעט הכי מוקדם של האמנים הישראלים", מסביר מנדלסון. "הוא התפתח כאמן ייחודי ושונה, במיוחד מסוף שנות ה־50 ולאורך שנות ה־60, וחיבר בין המסורת של המופשט הלירי - שהיתה במרכז השיח של האמנות הישראלית באותם שנים - לפופ האמריקאי ולהשפעות שהגיעו מהכיוון הזה. הוא מעין ו' החיבור בין האמנות שהיתה מאוד נפוצה וחזקה בארץ בשנות ה־50 - המופשט - לבין האמנות הפופ האמריקאית שהוא מהראשונים שהביאו אותה לארץ.

"הוא זכה להוקרה בעיקר בסוף חייו, בשנות ה־60. בתחילת שנות ה־70 הוא גם קיבל את פרס ישראל. הוא התחיל להתפתח כאמן מאוחר יחסית מבחינת הגיל. הוא היה כבר בסביבות גיל 50 כשפיתח את השפה המגובשת שלו. אם אני צריך לתמצת את ההשפעה שלו זה אולי האופן שבו האמנות יכולה להפוך להיות מצע לנפש ולא רק שיקוף של המציאות. זו הדרך שבה הוא נגע בדור הבא של האמנות בישראל, עד היום".

• דרייק הטריד מינית מעריצה

• ערה? הפוסט שאיחד את כל העם

• "באסה סבבה": השיר החדש של נטע

• חדש: הקליפ החושפני של אברהם טל

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...