סחטיין על ת"א: הפוסט שאיחד את כל העם

כמה שעות אתם ביליתם שם? לא, אין הכוונה לבילוי במסיבת סילבסטר שתויה, אלא לקריאת כל התגובות לפוסט של עיריית תל אביב. אני מצאתי את עצמי גולל שוב ושוב, נקרע מצחוק כל פעם מחדש, רק נשמתי וכבר נוספו עוד 200 תגובות, ואין מצב שאפספס אפילו תגובה אחת. זה אולי נראה כמו סתם עוד רגע משעשע בחסות הברקה קטנה אחת בעידן הרשתות החברתיות, אבל מדובר בהרבה יותר מזה.

אין זה סוד, שבשנים האחרונות, אין דבר שמגדיר אותנו כישראלים יותר מאשר שייכות קנאית ואובססיבית לקבוצות שונות בתוך העם, שרק הולכת ומחריפה. אנחנו שונאים אחד את השני בגלל שייכות לקבוצה אחרת, מדביקים תוויות בגלל דעה פוליטית, משסים איש את רעהו מעל כל במה, במילים וכינויים שגדולי האומה היו מתביישים לשמוע אפילו ברמיזה. גם הטקס המרכזי של יום העצמאות ה-70 של ישראל היה מקור למחלוקת וזעם. מאז ההכרזה על הליכה לבחירות, המצב אפילו מחריף. הימין מתפצל, השמאל מתפרק, המפלגות מתפלגות, ח"כים מנושלים ומפוטרים ללא התראה. לפני זמן קצר ח"כ מכהן השתלח באופן מפלצתי במישהי בגלל שהעזה להתאהב במישהו שלא מהמחנה שלה. עכשיו לגיטימי לשנוא אפילו בגלל אהבה.

ולפתע, בלי כוונה ובלי לשים לב, יהודים וערבים, פוליטיקאים ואמנים, מזרחים ואשכנזים, מטרופוליטניים ופריפריאליים, שדרותים וחדרתים, טייקונים וסטודנטים, דרוזים וקיבוצניקים, דתיים ולהט"בים, משוררים וחמוצים, כולם הזמינו את חבריהם להתרשם מ"הפוסט הכי קורע בשנת 2019", שרק התחילה לפני שעות בודדות.

בזכות שלוש מילים פשוטות, מדינה בלי קונצנזוס התאגדה תחת פוסט ויראלי, שצבר עשרות אלפי לייקים, תגובות ושיתופים. בלי לשים לב, כולנו היינו חלק ממשהו, כולנו שיתפנו את אותו הדבר, כולנו צחקנו בדיוק מאותם הדברים, וזה אפילו חבורת "ארץ נהדרת" כבר לא מצליחה לעשות.

כמובן שרשתות מסחריות קפצו על ההזדמנות לפרסום יעיל וזריז, כל אחת ניסתה להיות מצחיקה יותר מהשנייה. אבל מי שבאמת הצליחו לשבור את האינטרנט מצחוק היו אותם ארגונים ומוסדות שהם חלק בלתי נפרד ממה שמגדיר את כולנו כישראלים. זק"א הרגו מצחוק, צה"ל העלו חיוך של ביטחון, אפילו חברת החשמל שבימים כתיקונם מתפקדת כמטרה חשופה לחצים של סלידה, רקדה על עמוד וגרפה אלפי לייקים.

התגובות המוצלחות ביותר ניחנו בהומור עצמי שנבע מכל אותן סטיגמות שבדרך כלל מתביישים בהן, המאפיינים שבימים כתיקונם מפרידים ומגדירים אותנו איחדו אותנו בצחוק מתגלגל. התנועה הקיבוצית חזרה מחליבת בוקר ופספסה את המהומה, מצפה רמון היא הפסקה ללא עיר, אז מה? מכבי חיפה התעוררה מתרדמת, כיכר השבת קמה מאוחר אבל לא מגלה בגלל מה, קיבוץ נחל עוז נעלב שלא הוזמן למסיבה, הטכניון עשה אהבה עם מכון ויצמן, עיריית חיפה נרדמה כבר בעשר בלילה, גבעתיים נעלבה, וכולם מפחדים שמהזיווג הזה עוד תצא פתח תקווה.

מובן מאליו שהאווירה החגיגית הזאת לא כאן כדי להישאר, וקשה להאמין שיצוץ בקרוב פוסט ישראלי כל כך מוצלח. הבחירות ממש מעבר לפינה ובזמן כתיבת שורות מבושמות אלה, הרפש כבר נערם על הרוגטקות. אבל בזכות פוסט תמים וגאוני, בנובי גוד נחמד, הרגשנו לרגע כמו עם אחד. תודו שהתגעגעתם.