פתיחת שוק הטקסטיל לתחרות בינלאומית היטיבה עם המשק

ממחקר חדש של הכלכלן ד"ר אורי כץ, חוקר בכיר בפורום קהלת ומרצה באוניברסיטת בראון, שנחשף לראשונה ב"ישראל היום", עולה שפתיחת ענף הטקסטיל הישראלי לתחרות בינלאומית בתחילת שנות ה־2000 היטיבה עם הציבור הישראלי. המחקר מסביר מדוע אפשר ורצוי לעשות את אותו הדבר גם בענף המזון.

מאז שנות ה־90 עלו מחירי המזון בישראל בקצב גבוה יותר מאשר בגרמניה, צרפת, בריטניה וארה"ב. במחירי הביגוד והטקסטיל, לעומת זאת, אנו רואים תחילה את אותה המגמה בישראל ובמרבית המדינות האחרות, ואז, החל משנת 2000 - ירידה משמעותית במחירים בישראל. זה קרה לאחר הורדת המכסים וההגנות שניתנו לענף ופתיחת השוק ליבוא חופשי, שלא התרחשה באף מדינה, למעט בריטניה.

מחירי המזון בישראל כיום גבוהים ביחס לכלל מדינות ה־OECD, בעוד מחירי הביגוד בישראל נמוכים יחסית. בדרך כלל המחירים גבוהים יותר במדינות עשירות יותר, שבהן המשכורות ועלויות העבודה גבוהות יותר, ולכן, מדינות כמו נורבגיה ושווייץ הן בין המדינות היקרות בעולם; אך בישראל מחירי המזון גבוהים ב־19% ממה שניתן להסביר לפי ההכנסה לנפש, ומחירי הביגוד נמוכים ב־8% ממה שניתן להסביר לפי ההכנסה לנפש. רק בקוריאה, יפן וניו זילנד יש הפרש גדול יותר בין מחירי המזון בפועל לבין המחירים שמנבאת ההכנסה לנפש.

נתוני המחקר

תוצאות אלו מראות שאפשר להפחית את יוקר המחיה בישראל. עשינו את זה כבר בתחום הטקסטיל, ואפשר לעשות זאת גם בתחומים אחרים. אך מדוע זה לא קורה?

שר האוצר אברהם שוחט השלים את החשיפה ליבוא בענף הטקסטיל לשנת 2000. תעשייני הטקסטיל ביקשו וקיבלו "מענקי הסתגלות". ברגע האמת, מובילי המדיניות לא מצמצו ופתחו את ענף הטקסטיל ליבוא.

ברגע שנחשף המשק ליבוא, התגלה עד מהרה שלישראל אין שום יתרון יחסי בייצור טקסטיל: לאחר כמעט מאה שנים של הגנות, שנים ספורות של תחרות אמיתית הכחידו כמעט כליל את ייצור הטקסטיל בישראל. מדיניות זו הובילה לירידה משמעותית במחירי הטקסטיל והביגוד.

פתיחת ענף המזון ליבוא

התנגדות אחת לפתיחה ליבוא נובעת מהחשש מאבטלה. אך התנגדות זו נובעת מראייה סטטית ושגויה של האופן שבו שוק העבודה עובד. למעשה, הספרות הכלכלית מראה שלפתיחות למסחר בינלאומי אין שום השפעה על תעסוקה.

במחקר הנוכחי מראה ד"ר כץ, על סמך ניתוח ברמת היישוב, כי פתיחת ענף הטקסטיל ליבוא לא הגדילה את האבטלה או את שיעור הבוגרים שאינם בכוח העבודה ביישובים שהיו תלויים בענף זה. אי אפשר למצוא בנתונים שום השפעה שלילית משמעותית וארוכת טווח. רק ירידת מחירים, שממנה הרווחנו כולנו.

ההתנגדויות האחרות המונעות כיום את הפחתת יוקר המחיה בישראל הן ספציפיות לשוק המזון: נימוקים ביטחוניים על אודות תפיסת שטחים בפריפריה וביטחון תזונתי, נימוקים המתייחסים ליצירת נופים נאים, ליתרונות היחסיים שיש לישראל לכאורה בתחום ועוד.

במחקר כץ עובר אחד־אחד על הטיעונים המרכזיים ומסביר מדוע הם שגויים. עיקר הסובסידיות מגיעות לרפתות ולולים, שאין להם שום יכולת מיוחדת לתפוס שטחים בפריפריה שאין לתעשיות אחרות, שום תרומה לביטחון או לנופי ארץ ישראל, ואף סביר שהם מייצרים השפעות שליליות רבות.