רצח נשים אינו גזירת גורל

"אני רואה שאין לי מוצא... ואם לא אקבל את מה שמגיע לי אהרוג אותה ואת הילד", כך חזר ואמר גבר שבסופו של דבר מימש את איומיו ורצח בסכיןבאכזריות את אשתו בביתם, כשילדם בן ה־10 - בעל צרכים מיוחדים - היה עד לאירוע. האישה שספגה את האלימות הנפשית והכלכלית פחדה להתלונן במשטרה, וההליך המשפטי הסתיים השבוע בבית המשפט העליון בדחיית ערעורו של הגבר. ובסוף? בסוף נותר יתום בן 10, שחווה מראות קשים שאותם יישא כל ימי חייו.

המקרה הזה אינו יוצא דופן. 24 נשים, ובהן נערות, קיפדו את חייהן במהלך 2018. במרבית המקרים על רקע סכסוך בין בני זוג, כאשר הקורבנות הם הנשים או ילדיהם. הרצח הוא שיא של תקופת חיים שבה נשים סופגות אלימות פיזית, מינית, נפשית וכלכלית. רצח כזה הוא הביטוי המובהק ביותר לאי־שוויון מגדרי. תגובת גברים לאובדן השליטה בנשים.

השנה מספר הקורבנות עולה על מספר קורבנות הטרור הלאומני. יש שיתלו זאת באוזלת היד של מערכת אכיפת החוק, אחרים יצביעו על הצורך בחקיקה ובענישה מוגברת. יש שיצביעו על הקשר בין התמשכות הסכסוך הצבאי כחסם לקידום שוויון מגדרי, יש מי שיפנו אצבע כלפי הסרבול בהליכי הגירושים בישראל, ויש שיאמרו שהמדינה אינה משקיעה את המשאבים הדרושים לטיפול בבעיה זו. כולם, כנראה, צודקים.

רצח נשים הוא תופעה חברתית הדורשת בראש ובראשונה הכרה בקיומה והבנה של כלל מרכיביה. בהחלטת הממשלה מספר 2331, שהתקבלה ב־14 בדצמבר 2014, הוגדרה החובה להבטיח את הביטחון האישי כחלק מהשוויון המגדרי, וכן להטמיע חשיבה מגדרית. אולם גם 250 מיליון השקלים שהוקצו, כחלק מתוכנית חירום, לא הועברו.

מדברים רבות על החוסן הלאומי - והפגיעה בביטחונן האישי של הנשים היא פגיעה אנושה בחוסן הזה. הרפורמה של השר ארדן להקלה בקבלת רישיון לנשיאת אקדח מלמדת על חוסר ההבנה של משמעות הביטחון האישי של נשים. יש בה גם כדי ללמד שאין מדיניות לגבי הבטחת ביטחונם האישי של נשים וילדים בישראל.

כשופטת בדימוס, המכירה בערך החוק, אני יכולה לומר שחוקים אינם חזות הכל כאשר מטפלים בבעיה כה מורכבת. נחוצה התמקצעות של הגופים השונים, כמו גם שיתוף פעולה ביניהם, פעולות לאיתור ולמניעה, חינוך לשוויון מגדרי מהגיל הרך ובראש ובראשונה - הקצאת משאבים, שבלעדיה לא יחול שינוי. שביתת הנשים היום אומרת די לאלימות. די לטרור. רצח נשים אינו גזירת גורל.

הכותבת היא שופטת (בדימוס) בביהמ"ש המחוזי בתל אביב.