בדקנו: למה אנחנו אוכלים סופגניות?

בכל שנה הקונדטוריות מפתיעות אותנו מחדש, ומחליטות שמתחילים לאכול סופגניות מוקדם יותר. פעם מדובר בסוף חג סוכות, היום ניתן למצוא כבר באלול, לפני ראש השנה, את הממתק המלא בשמן. גם הריבה היא כבר לא האופנה, וכל קונדטוריה ומאפיה מתהדרת בשלל סופגניות בטעמים שונים ומשונים. הטירוף הולך וגדל, וניתן למצוא היום שדרוגים לממתק מלא השמן – החל משוקולד, מאפים ללא שמן או גלוטן, וכלה אפילו בסופגנייה במילוי בשר אסאדו. 

אבל עצרו את הסוסים. מאיפה בכלל הגיעה הסופגנייה, ומה הקשר שלה לחנוכה? מי המציא את המאכל, ומדוע לכל הרוחות אנחנו עדיין מקשרים את החג למאכלים נוטפי שומן וממש אבל ממש לא בריאים? יצאנו לבדוק. 

ובכן, מפתיע לגלות שמדובר כנראה באחד המאכלים הראשונים שנוצרו בעולם אחרי שהאדם גילה שניתן להשתמש בשמן כדי לטגן מאכלים. מדובר באותו הבצק, אולי עם כמות גדולה יותר של סוכר, ששימש את האדם לאפיית לחמים כבר לפני מאות ואלפי שנים. אלא שכאן הטוויטסט הוא הבישול בשמן עמוק לעומת אפייה בתנור, וזהו מקור שמו של המאכל – סופגנייה – מאכל שסופג שמן. 

במשנה (חלה א,ד) נזכר מאכל ששמו סופגנין: "הַסֻּפְגָּנִין, וְהַדֻּבְשָׁנִין [...] פְּטוּרִין מִן הַחַלָּה", נכתב. רבי עובדיה מברטנורא פירש כי מדובר ב"לחם שבלילתו רכה ועשוי כספוג". בשנת תרנ"ז כתב דוד ילין שהסופגניות נקראו כך משום שהן רכות וספוגיות, ומהן נגזרה צורת היחיד – סופגנייה. 

כך או כך די ברור שהמאכל ממש, אבל ממש אינו יהודי והוא מצוי בכל מטבח שקיים בעולם. עדויות על 'המעדן' קיימות למשל גם במטבחים הרומאיים והיווניים, כן, כן אלו שבעצם לחמנו בהם בחנוכה, ובעצם עדויות כאלו מלמדות ככל הנראה על מסורות בישול יותר קדומות שפשוט לא עלו על הכתב. 

בפועל, אנחנו לא מנשנשים מאכל רומאי או יווני, אלא גרסה של מאכל גרמני שנקרא "ברלינר", זאת למרות שסוג מסוים של סופגנייה, בסגנון אחר, נאכל על ידי אבותינו כבר לפני 1,000 שנה ויותר. הסופגנייה של הגרמנים זהה לזאת שלנו, אולם היא מעט יותר קטנה. אגב, גם הגרמנים לא מתעקשים דווקא על ריבת תות, אלא ממלאים את המאכל במילויים שונים ומשונים. 

ואם כבר מקורות השראה, תדעו שסגנונות שונים של המאכל נמצאים בכל העולם. בספרד אוכלים צ'ורוס, בסלובניה מתעקשים על קרוף, בטוניס אוכלים את הספינג' הידוע, האלג'יראים מנשנשים קפאף, במקומות אחרים במזרח התיכון אוכלים עוואמה, ואפילו ליפנים יש סופגנייה בשם אנדונטס. וזה בכלל בלי לדבר על הדונאטס האמריקני, גלגול של הסופגנייה שיובאה לעולם החדש על ידי ההולנדים והגרמנים. 

אז מה הקשר לחנוכה? עם כל הכבוד למקורות ההיסטוריים, לכתבה זו נכנסתם כדי להבין מה הקשר לחנוכה. ההסבר המקובל קשור לנס פח השמן. במילים אחרות, חנוכה ושמן הלכו טוב טוב אצל אבותינו, וכך הצטרפו הסופגניות והלביבות למסורת היהודית, או כמו שאמר פעם יהודי חכם "העיקרון היהודי הוא: היינו בסכנת מוות, ניצלנו, בואו נאכל". 

המקור בכלל גרמני // צילום: אורן בן חקון

מעניין לדעת, בהקשר זה, שאביו של הרמב"ם כבר הכיר את המנהג לאכול סופגניות בחנוכה והתייחס אליו ברצינות רבה מאוד. בספר שמיוחס לרבי מיימון הדיין, הוא כותב בנוגע למנהג אכילת "סופגנין" בחנוכה: "אין להקל בשום מנהג ואפילו מנהג קל. ויתחייב כל נכון לו עשות משתה ושמחה ומאכל, לפרסם הנס שעשה השם יתברך עמנו באותם הימים. ופשט המנהג לעשות סופגנין, בערבי אלספינג, והם הצפחיות בדבש, ובתרגום: האיסקריטין, והוא מנהג הקדמונים משום שהם קלויים בשמן, זכר לברכתו". 

קדמון נוסף שהזכיר את המנהג הוא  רבי קלונימוס בר קלונימוס בר מאיר הנשיא, שחי לפני כ-700 שנה בפרובנס שבדרום צרפת. בספר 'אבן בוחן' נכתב: "ובחורש התשיעי בכסלו, קול המון שליו, לכבוד מתתיהו בן יוחנן ולא לגנאי, ולכבוד בן חשמונאי, יאספו הנשים החשובות, בקיאות לעשות הבריאה ולבב הלביבות, עגולות גדולות בהקף המרחשת, ומראיהן טוב ייני וארגמני כמראה הקשת, יאפו את הבצק ומינים יעשו מטעמים מהעיסה, חביץ קדרה ובן דייסא, ועל הכל יקחו סולת חיטין, ויעשו ממנו הסופגנין והאסקריטין'.בשיר זה מוזכרים חמישה מאכלים שנהוג לאכול בחנוכה:  א. לביבות, ב. חביץ קדירה, ג. דייסא, ד. סופגנין, ה. איסקרטין".

טעם נוסף למנהג לאכילת הסופגניות נכתב בשם הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, בספר הליכות שלמה ארחות הלכה פי"ז. "בחנוכת בית חשמונאי טיהרו את כל המקדש, ואילו את אבני המזבח ששקצום היוונים לא ידעו לטהר וגנזום (עבודה זרה נ"ב ע"ב) והצטערו על כך ולכן נהגו לאכול מאכלים שמברכין עליהם ברכת מעין שלש שבה מזכירין "ועל מזבחך" משא"כ בברכת במזון שאין מוזכר בה המזבח", כתב

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו