התמונה של חיילים עם נשק ושוטרים במדים משתטחים על הקרקע בהישמע אזעקת "צבע אדום" היא התמונה המספרת יותר מכל את מצבנו – החמאס משכיב אותנו, או בשפה קשה יותר אנחנו "על הפנים".
היכולת הבלתי נתפסת שלנו להפחיד את עצמנו מ"הבוץ העזתי" ומכיבוש רצועת עזה משתקת את היוזמה, היצירתיות והתחבולה שהיו תמיד מקור עוצמתנו. ההבלגה והאיפוק שכל הפרשנים מהללים, ההסדרה והרגיעה שחשבנו כי ניתן לקנות בכמה מיליוני דולרים, הם מקור החולשה שלנו.
כל העדכונים מההתחממות בדרום:
200 רקטות שוגרו מעזה: חייל נפצע קשה
צה"ל השמיד שלוש מנהרות טרור ברצועה
הנחיות מיוחדות לתושבי באר שבע ואשדוד
בדרך למהלך אגרסיבי בעזה - פרשנות
בכל פעם שהחמאס שומע אותנו מתנצלים, או מתנגדים לצאת למלחמה, נוספת לו עוד רוח גבית במפרשי המוטיבציה של אנשיו, והוא מרחיב את גבולות הקווים האדומים שבהם הוא מבין כי ניתנה לו הרשות לפעול. כי מה בעצם צריך איש חמאס חוץ מקצת דולרים למשפחתו ותחושה שהאויב הציוני מפחד מפניו?
מדינת ישראל החליטה, גם אם לא באופן מוצהר, להפריד בין הפלשתינים ברצועת עזה לאלה שביו"ש. ההבנה כי חיבור בין שתי הישויות הללו, שאחת היא יציר כפיו של המלך הירדני והשנייה יציר כפיו של הראיס המצרי, טומנת בחובה סכנה רבה יותר, היא לדעתי נכונה.
תקיפת צה"ל בעזה // צילום: AFP
המציאות של שלוש מדינות לשני עמים היא מציאות ביטחונית ומדינית טובה יותר לישראל. ולכן, עלינו להתייחס אל רצועת עזה כמדינה שבדרך ולהבהיר לכל מי שישלוט בה כי לא נסבול שם שלטון שאינו מכיר בזכותנו ולא נסכים לקיומו של צבא שעלול לסכן את שלומם של תושבי ישראל. עשינו את זה ביו"ש עם הפת"ח, עשינו את זה עם המצרים בסיני ובהסכם הפסקת האש עם סוריה ברמת הגולן הסורית, ואני מבטיח לכם כי אם נהיה מוכנים לשלם את מחיר הניצחון ולפעול לדו-קיום של חיי שגרה נורמלית, שזה יעבוד גם עם הישות העזתית, תהיה אשר תהיה.
האירוע שבו נהרג סא"ל מ. ז"ל, מוכיח כי יש לנו מפקדים וחיילים אמיצים ומיומנים. המסר שמדינת ישראל העבירה מעצם קיום הפעולה בעת הרגישה הזו, היה ברור מאוד – אנחנו מושיטים יד להסדרה אך ממשיכים לעשות כל שנדרש להתכונן למלחמה. גם אם זה לא נעים לאוזן, האמת צריכה להיאמר – אי אפשר להמשיך לחיות ולגדל ילדים במציאות של בין הסלמה להסדרה. זו לא שגרה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו