דוד שלי החליט להפוך לאישה. למה זה צריך להפריע למישהו?

במשך שנים גדלתי עם מי שהכרתי כדוד שלי, תמיר. לתמיר היו חיים לא קלים – אחרי גירושים כואבים הוא הותיר את גרושתו והילד המשותף בישראל ועבר לארצות הברית. אך גם שם המציאות לא הייתה פשוטה. הוא התקשה למצוא תעסוקה ועבר גירושים שניים, אחרי שנולד לו ילד נוסף. אבא שלי, אחיו הגדול, ודוד שלי, איתן, אחיו הקטן אשר חי בקרבתו בארה"ב, תמיד ניסו לתמוך בו ולהרים אותו בכל דרך אפשרית, אבל ללא הרבה הצלחה. בתוך כל זה, גדלתי עם תמונה לא מאוד חיובית של דוד שלי – הוא תמיד היה הדוד הנחמד אבל הלא מוצלח.

לפני ארבע שנים נסעתי לבקר את המשפחה בארה"ב. הבחנתי שתמיר התחיל להאריך שיער, אבל לא ראיתי משהו שונה מעבר לכך. במהלך הביקור, אשתו של איתן סיפרה לי שתמיר התחיל להופיע בדראג. אני זוכרת שבאותם הרגעים לא ייחסתי לדבר חשיבות רבה, בעיקר חשבתי שהייתי שמחה ללכת לראות אותו מופיע.

כשנה וחצי לאחר מכן, נתקלתי בפרופיל הפייסבוק של תמיר בתור אישה. כאמור, באותו הזמן חשבתי שמדובר בהופעה בדראג בלבד וכתבתי לו על זה הודעה תומכת. באותו הערב הוא התקשר, ובפעם הראשונה באמת דיברנו לעומק. זו גם היתה הפעם שבה הכרתי לראשונה את דודה שלי – תמי. היא סיפרה לי שהיא טרנסג'נדרית, ושיתפה אותי בכל התהליך המטורף שהיא עברה בשנים האחרונות, תהליך שהיא נאלצה לעבור מאחורי הגב של המשפחה.

היא סיפרה לי איך גרושתה השנייה גילתה שהיא משתמשת לה בבגדים כדי להתנסות בפרפורמנס נשי, ואיך דווקא היא הייתה זו שקיבלה והכילה את השינוי. היא סיפרה על האקטיביזם שלה עם הקהילה הטרנסג'נדרית בארה"ב ועל הזכות שיש לה לעזור לאחרים ואחרות שעוברים חוויה דומה. במהלך השיחה הזו הכרתי צד בתמי שלא הכרתי בתמיר – ראיתי מישהי עם תשוקה ועם רצון חזק לעשייה, מישהי שלא מתכוונת לוותר ולא מדברת כאילו הגורל התאכזר אליה, והרגשתי המון התרגשות וגאווה.

קבלה ותמיכה בתהליך של תמי היו דבר מובן מאליו עבורי, אך למרבה הצער, זה לא דבר שניתן להגיד על שאר המשפחה. בחודשים שלאחר מכן, תמי חשפה בפניהם את מה שהיא עוברת וסיפרה על הדברים שהיא גילתה על עצמה – והתהליך הזה אינו פשוט כלל, ולמען האמת, הוא קצת עצוב. המשפחה שלי לא הצליחה להבין את מה שתמי עוברת. דוד שלי אמר שלדעתו זה קשור לחוויות הקשות שהיא עברה בחייה, כאילו זה תוצר של איזושהי טראומה. אבא שלי מתייחס לזה כאל מין טירוף זמני שיעבור. אפילו הבן הגדול שלה, ברגע של כעס, אמר שהוא היה מצליח להבין אם "הוא היה מספר שהוא הומו", אבל לא מבין למה לה להיות טרנסג'נדרית.

זוהי סיטואציה באמת מורכבת. אפשר רק לדמיין כמה זה קשה להיות במצב של דודה שלי, שיצאה מהארון בגיל 50 אחרי מי יודע כמה מאבקים פנימיים. זה גם לא יכול להיות קל להיות הבן או האח שלה. מבלי להישמע טולרנטית לטרנספוביה, מדובר בתהליך שגם הם צריכים לעבור ולעבד. ובמידה, זו גם סיטואציה מורכבת עבורי. אני אוהבת את המשפחה שלי ואני לא חושבת שהם אנשים רעים, אבל קשה לקבל את חוסר הקבלה שלהם, וזהו פער שלא פשוט לגשר עליו. לא אחת כשדיברתי עם אבא שלי על תמי, לא הצלחתי להבין איך הוא מצליח לחשוב באופן שבו הוא חושב.

תמי, למרות הכל, לא מוותרת ולא נשברת ועדיין ממשיכה בתהליך השינוי. היא עדיין משוועת לתמיכה ולקבלה של האנשים הכי קרובים אליה, אבל היא עצרה את עצמה שנים רבות כל כך, שכעת שום דבר כבר לא יעצור אותה. התקווה הכי גדולה שלי מכל הסיטואציה הזו היא שתצמח במשפחה פתיחות ויכולת הקשבה, שהם יבינו שתמי צריכה אותם ושבסופו של דבר מדובר באותו בנאדם. בינתיים, כל שנותר לי לעשות הוא להישאר שם בשבילה, ולהמשיך להביע את התמיכה בכל מי שעברה, עוברת ותעבור תהליך כזה, ולנסות לשכנע כמה שיותר נשים ואנשים לעשות את אותו הדבר.

הכתבה פורסמה לראשונה באתרonlife