היה מנוע

זה יכול לקרות לכל אחד. נוסע הבן אדם במכוניתו בשעת לילה מאוחרת. כבישי הדרום לא מוארים מספיק ולאט־לאט העיניים מתרגלות לחשיכה. כבר מאוחר מדי לעשות טלפונים והרכב שקט ונעים ואפשר לשקוע במחשבות. 

הבן אדם לבוש יפה, אחרי הכל הוא חוזר מהעבודה. באמת צורה לנו, הוא חושב. ממתי אנשים התחילו להתלבש יפה דווקא לעבודה ולזרוק על עצמם כמה סמרטוטים בלויים דווקא כשהם בבית, מוקפים במה שבאמת חשוב ויקר? 

מפה לשם הבן אדם שם לב שבצג שממש מולו, ליד שעון הדלק ומחוג המהירות, מתחילות לנצנץ אינפורמציות אדומות שהוא לא רגיל לראות. זה לא צחוק. המנוע מתחמם. אנחנו לגמרי באזור האדום כהה של ההתחממות, והמחשב מודיע באנגלית מנומסת שזה הזמן לרדת בבטחה לשולי הדרך, ולעצור. 

כשאבא שלך היה בגילך, לא היו דברים כאלה - הבן אדם שלנו ממשיך לדבר לעצמו. לא היה מחשב. האוטו היה חתיכת מכונה טיפשה וחסרת מודעות עצמית. בדיוק כמו הגברים של פעם. 

איזה כיף לחיות בתקופה שלנו. המכוניות הרבה יותר נוחות, הרבה יותר ידידותיות. אתה לא צריך להרים מכסה מנוע ולעשות פרצוף כאילו אתה מבין משהו בכל אזור התעשייה הזה שמבעבע בפנים, רק כדי שהמכונאי שעצר לעזור לא ישדוד אותך קומפלט. 

בימינו זו לא בושה לא להבין במכונאות, וממש מעולה שהמחשב מעדכן אותך. רק איפה הניירות? אני בטוח שיש לי ביטוח גרירה. לך תדע לאן מתקשרים עכשיו. ינעל העולם, לא להאמין שאנחנו בסוף 2018 ומכוניות עדיין מתחממות לפעמים.

כשאבא שלך היה בגילך, המכונית שלו התחממה על בסיס קבוע. מי לא זוכר? בקיץ. בעליות לירושלים. תמיד היה ג'ריקן מים בבגאז'. תמיד היתה אפשרות שנעצור בצד ונחכה שהעסק יתקרר. 

ובכל פעם הוויכוחים איך צריך לפתוח את הפקק של הרדיאטור בזהירות, כי יש את הגישה שאומרת לפתוח שליש סיבוב ולחכות קצת שישתחרר הקיטור. ואחרים אומרים שאסור אפילו להתקרב לפקק לפני שהמים בפנים מתקררים. ואיפה הסמרטוט שפתחנו איתו בפעם הקודמת? ולכל אחד היה סיפור על איזה טמבל שהכל קפץ לו ישר לפנים, וכוויות שלא נדע. 

מי חלם אז שהמכונית תגיד לך - ועוד באנגלית - שהרכב מתחיל להתחמם וכדאי לעצור בצד. כמו שזה נראה, בתוך כמה שנים המכונית שלנו תעצור בעצמה בצד. ובזמן שהיא מסדרת את התקלה, מוסיפה מים ומוצאת בעצמה את הסמרטוט, היא גם תכין לנו אספרסו קטן כדי להפוך גם את ההמתנה לזמן איכות.

בין כל המחשבות האלה, קולט נהגנו הלבוש חגיגי שבכביש 6 עדיף לוותר על הרעיון לצאת מהמכונית. כולנו שמענו על המקרים המזעזעים שהתרחשו עם אפוד זוהר ובלעדיו. שלא לדבר על זה שעם הבגדים שהוא לובש חבל בכלל להתקרב למנוע. 

מה באמת עושים היום כשהמנוע מתחמם? הוא קולט שיש יציאה ממש קרובה ומכיוון שהמנוע קצת התקרר בינתיים, הוא מחליט לזחול החוצה מהכביש המהיר ואולי לחפש תחנת דלק קרובה.

בדרך קופצת פתאום מחשבה אנרכיסטית. רגע, ואולי בכלל המנוע לא מתחמם? אולי זו סתם תקלת מחשב? הרי אלף פעם המחשב הדביל הזה סיפר לך - באותיות אדומות ובאייקונים מאיימים שהשד יודע מי הפסיכופת שעיצב אותם - שאין אוויר בצמיגים או שיש תקלה חמורה אך בלתי מזוהה. 

בוא נגיד את האמת: קצת הגזימו עם כל המחשוב הזה. פעם כשהרכב היה מתחמם אפשר היה להרגיש את החום גם בתא הנוסעים. ראינו אדים עצבניים עולים משולי מכסה המנוע. היום זה הכל ריצודים דיגיטליים. הדבר האחרון שאתה רוצה לשמוע זה שנתקעת בצומת מסמיה חצי לילה, רק בגלל התחממות שלא היתה אלא באג טיפוסי שתקף את המוח של המכונית. מי החליט להתקין מוח בכלי תחבורה עוד לפני שווידאנו שלכל הנהגים בכלל יש משהו בתוך הגולגולת?

•  •  •

כבר חצות וחצי והרכב שלנו מצליח להתגלגל במהירות 20 קמ"ש אל תוך תחנת דלק עייפה בכניסה לאיזה מושב. באזורים האלה של הארץ שמות היישובים נבחרו על ידי מומחים שכולנו היינו רוצים לדעת מה הם עישנו לפני הישיבה. 

לא שיש לי משהו נגד "זנוח", באמת שלא. אבל מה נסגר איתכם, חברים? אף אחד לא רוצה להכליל, בטח לא בשעות כל כך מאוחרות ובכבישים כל כך חשוכים, אבל כשאתה רואה שמות מסוימים של מושבים מסוימים, אתה יכול להניח שמדובר במושב חד־עדתי, עם חקלאות חד־ענפית, ותקציב חד־ספרתי. מה שפעם נהגו לכנות ברשעות בשם הכולל "פרסים מגדלים הודים". כמה טוב שהימים האלה חלפו. 

הימים האלה אמנם חלפו, אבל הרכב ממשיך להתחמם, השעה ממשיכה להתאחר, ולצערנו הרב זה לגמרי לא מפתיע שבתחנת הדלק אין נפש חיה, ובעיקר חנות הנוחות הקטנה כבר נעולה וחשוכה ואין שום דרך להתנחם על קפה מכונה גרוע ומאפה מאתמול.

הבן אדם ממשיך להשוות לימים של אבא שלו. מדובר בברנש שהאופטימיות הכרונית היא השריטה שלו, והוא שמח לסכם שבאותם ימים אף אחד לא ציפה שבתחנת דלק יהיה עוד משהו חוץ מבנזין, סולר ולחץ אוויר. ומה אתה מצפה, חזיר שכמוך? שבחור צעיר יבלה את כל הלילה שלו בין מכונת הקפה לאקווריום עם נקניקיות מיוזעות, רק כדי לחכות לטמבל בבגדים חגיגיים מדי שהרכב שלו החליט להתחמם? 

הוא מוצא די בקלות את הטלפון של חברת הגרירה, אבל מתברר שזאת לא החברה הנכונה. הוא מבוטח אצל המתחרים, אבל הבחור הנחמד מ"שגריר" שמח להעביר לו את המספר שלהם. כל הכבוד וזה לא מובן מאליו. בדור של האבא שלו גם זה לא היה קורה. בתוך שני רגעים, המקרה שלפנינו הוא כבר מסמך מתויק על שולחן העבודה. בחורה עם פתיל קצר מבקשת ממנו לשלוח ווטסאפ עם מיקום לנהג הגרר, וזהו, בתוך שלוש שעות הוא מגיע אליך לאסוף את הרכב. 

תכף אחת בלילה וידידנו עומד בתחנת דלק חשוכה שאין לה שם בואכה שום מקום. מאחוריו תקלה שזוהתה על ידי מחשב, דווחה על ידי טלפון חכם ומוקמה בעזרת לוויין. העתיד כבר כאן, אבל הגרר יגיע רק בעוד שעות. הנהג יאמר לו ביובשנות שלא, הוא לא מתכוון לקחת אותו לידו במשאית. "אני בכלל לא נוסע לכיוון שלך בשעות כאלה. המוסך ממילא סגור". 

אז איך אני מגיע הביתה?

הנהג מושך בכתפיו ועולה לגרר. אין סעיף כזה בביטוח. אין גם אפליקציה כזאת בסמארטפוש. במקומות כמו כביש המושבים החד־עדתיים, המקסימום שאפליקציית המוניות מעניקה לך זו גרפיקה מתוחכמת שמזכירה רדאר צוללות מסרטי מלחמה ישנים. הרדאר מסתובב ומנסה לאתר מונית. מצידנו הוא היה יכול לחפש גם ספינות אויב, כי בין מסמיה לקסטינה, הסיכוי למצוא מונית די דומה. ידידנו מתבונן ברכב המתרחק על גבו של הגרר, מתפלל שזו לא תהיה רק תקלת מחשב, ומתגעגע לימים שבהם כל הסיפור היה נגמר עם מכסה מנוע פתוח וג'ריקן מים.

(איור: אלירן הרוש)טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו