"בית.פזמון.": עושה כבוד ליוצרים הישראלים

אחרי 70 שנה אנחנו כבר יכולים להסתכל לאחור וקצת לנסות לנתח מי אנחנו, מה היינו ולאן כל זה הולך. זה מה שמנסה לעשות הדוקו החדש של ‭ yes‬"בית.פזמון.", לאפיין את התהליכים שהשפיעו עלינו כחברה ואת הביטוי שלהם במוזיקה המקומית.

הפרק הראשון, שנקרא "היא", שודר בשבוע שעבר ועוסק בדמותה של האישה הישראלית כפי שהיא באה לידי ביטוי בשירים. דרך סיפורים של זמרות, זמרים ויוצרים מהתקופות השונות אנחנו נחשפים לתהליכים שעברו החברה והמדינה, ועל הדרך מקבלים הצצה יוצאת דופן לדברים שקרו מאחורי הקלעים, כולל לידת כמה מהשירים האייקוניים שלנו.

"בית.פזמון." מצליח לשים את האצבע על תופעות תרבותיות-חברתיות ומדבר על ההשפעה שלהן. דויד ברוזה סיפר על אמו, שרונה אהרון, שהיתה נחשבת לאחת הזמרות המצליחות בישראל ואף התחילה קריירה בינלאומית. כשהיה בן 9 היא הבינה שהיא מפספסת את כל ההורות והקשר עם הילדים ובחרה לעזוב את הקריירה. נורית גלרון סיפרה סיפור דומה על אמה. "כל אישה שנמצאת במקום שזה יכול להשפיע על משהו, זה גובה מחיר. החברה מצפה שתשבי בבית ותגדלי את הילדים, וכשאת הולכת להופיע, מסתכלים על זה במבט עקום", אומרת קרן פלס. שרית חדד, לעומתה, ניסתה להציג צד שאומר שאפשר לשלב בין קריירה לאימהות, אבל גם היא מצאה את עצמה מגמגמת. אי אפשר לעשות את זה בלי תחושת ויתור. אגב, יש גם גברים שמרגישים כך.

מסע מהמאצ'ו הישראלי גיבור המלחמות ועד לגבר הרגיש שלא חושש גם לבכות // צילום: באדיבות yes דוקו

הפרק מעמיד כמה נקודות ציון במוזיקה הנשית שהובילו לשינוי: הזמרות שהחלו להופיע לבד ולא כחלק מלהקה או משלישייה, נורית גלרון ויהודית רביץ שהחלו לשיר שירים אישיים, ריטה עם הכתפייה ב"שביל הבריחה", קורין אלאל ב"אל תקרא לי מותק", "המכשפות", ריקי גל ב"נערת רוק", סי היימן ועוד.

הפרק השני, ששודר אמש, הוקדש לזמרים הגברים ונקרא "הוא". הוא לוקח אותנו למסע מהמאצ'ו הישראלי גיבור המלחמות ועד לגבר הרגיש שלא חושש גם לבכות. "הייתי בן 14 במלחמת ששת הימים והייתי בטוח שהדבר הכי טוב שיכול לקרות לי זה שאפצע ושאהובתי תחכה לי בסיירת חרוב. כל השירים היו כאלה", מספר אהוד בנאי. דמות החייל היתה מוטיב חוזר בכל השירים של אז.

אצל הגברים ששלטו אז במוזיקה השתלשלות העניינים היתה קצת שונה. הם אמנם לא היו צריכים להיאבק על המקום שלהם, אבל כל דור חדש רצה להגיד דברים שונים מזה שקדם לו. די במבט בקריירה של אריק איינשטיין כדי ללמוד על מה שקרה במוזיקה. מהיותו חבר בשלישיית גשר הירקון עם בני אמדורסקי ויהורם גאון ועד לשיתוף הפעולה עם שלום חנוך בשבלול ו"עטור מצחך" עם רביץ ואלאל, ועוד.

אבל אצל הגברים הנושאים השתנו. המעבר מ"אנחנו" כעם, מדינה או צבא, ל"אני". "אדם בתוך עצמו הוא גר" של שלום חנוך ו"גבר הולך לאיבוד" של שלמה ארצי היו יריית הפתיחה לשירים של הגבר החדש, זה שלא חושש לדבר על רגשות ועל אהבה.

הסיפורים שמאחורי השירים הם עוד סיבה מצוינת לצפות בפיסת ההיסטוריה הזאת. שלמה ארצי מספר על "גבר הולך לאיבוד", שחברת התקליטים ביקשה ממנו להוציא מהתקליט כי הוא עצוב מדי והוא שלח אותו לרדיו. השיר הפך ללהיט היסטרי. גם הסיפורים על לידת "תיסלם" ואחרים הם מרתקים.

בסדרה שזורים סרטי נוסטלגיה בשחור-לבן מארץ ישראל הישנה והטובה, ומהופעות ומהקלטות של אמנים שונים. היא עושה כבוד ליוצרים הישראלים ומסמנת את התמורות שעברנו בדרך כחברה וכמדינה. שווה צפייה.

"בית.פזמון.", ‭ ,yes VOD‬דוקו‭ 21:00 ,yes ‬

 • הסדרה המגניבה ביותר בנטפליקס

 • חידון: מזהים מי אחי המפורסם?

 • בקרוב בקשת 12: ריאליטי בלי הפסקה

 • האם זו הסיבה שנטע זכתה באירוויזיון?

 • דעה: החרם האירי צבוע ופתטי

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו