גם בלי בגין ומרידור: לשמור על שלטון החוק

בינואר 2013 אוזמן בפעם ה-17 לקלפי הלאומית (אחת רק על ראשות הממשלה). כ"קול צף" הצבעתי בחיי למפלגות שונות. רוב מכריע מבין פתקי ההצבעה שלי נשאו את האותיות של הליכוד והעבודה בכל הגלגולים, אך גם כמה מפלגות-זוטות. לא היתה מערכת בחירות שלא שקלתי ברצינות אם להצביע להן ולנסות לשכנע את בני משפחתי וידידיי לנהוג כמותי.

זו לעולם הכרעה מעניינת. זו גם לעולם הכרעה לא קלה. מפני ש"קול צף" לעולם - כמעט לעולם - אינו מטיל את הפתק לקלפי בלב שלם. בדצמבר 1973 שימשתי "הסופר המדיני" של "הארץ" זה ארבע שנים, ולאחר המלחמה - כמה ימים לפני ועידת ז'נבה הראשונה - ביקשתי פגישה עם מנחם בגין.

הוא זימן אותי למצודת זאב בתל אביב, ואני שאלתי אם ייאות להגמיש את עמדותיו למקרה שאבא אבן יחזור עם הצעה רצינית למה שנקרא עתה "שטחים תמורת שלום". השטחים של אז היו בראש ובראשונה סיני שבמצרים.

בגין הציג את עמדתו מדוע שלום לא יצמח בז'נבה, ואני הערמתי שאלה היפותטית, לא לפרסום אלא לידיעה אישית, והוא לא נע כהוא-זה לרכך את עמדתו רק כדי לגרום להוד מעלתו הבוחר היושב מולו להצביע לו.

יצאתי מעל פניו מאוכזב, ובמידת-מה כועס. אחר כך גבר כעסי על עצמי מפני שבמונולוג ביני לביני התפעלתי מיושרתו של האיש שלא התאמץ לזכות בקולי, והצבעתי לו. כך מתנהל "קול צף".

החיבוטים חוזרים בכל מערכה. מה טוב לעם היהודי? ביטחון ושלום וחינוך ומשבר חברתי ושסע תרבותי ביחסי חילונים-חרדים, ובמקום מרכזי מלחמת בני האור בבני החושך, ומי מעניק הגנה לביהמ"ש העליון ולמערכת התביעה-

הממשלה היוצאת הדפה לחצים לפגוע במעמד בית המשפט. העוינים לשלטון החוק הם קואליציה איתנה המורכבת מבעלי ביקורת עניינית ומבעלי הון ומחרדים מנוכרים ומדתיים-לאומיים קיצונים ומפוליטיקאים מושחתים. אך בנימין נתניהו נהנה מאגף מאזן, שכלל את בגין, אהוד ברק ומרידור. הם נזעקו לפעולת בלימה ונעזרו בכמה שרים.

מהליכוד יצאו אמירות כאילו בית המשפט העליון הוא סניף של מרצ, או שהכנסת תמנה את השופטים. מנגד ניצבו עוגנים אחרים ונתניהו היה יכול להיתלות בהם כדי לדחות יוזמות מגבילות כאלה. אך הפריימריז אשר נערכו השבוע בליכוד גדעו ענף זה.

בגין ומרידור הם נסיכים. מנחם, אבא של בני בגין, קיים את הישיבה הראשונה של מפקדת האצ"ל בדירתו של אליהו, אבא של דן מרידור. לא שהם חברים למפגשים בכל ערב שבת, אבל יש להם צפנים אחידים, שניתן לייחס לבית אבא.

במרוצת השנים נפרדו דרכיהם בעניינים מהותיים. בני נותר איש ארץ-ישראל-השלמה. דן לא ראה מנוס מחלוקת הארץ. אבל שניהם, כתלמידי ז'בוטינסקי ובגין האב, נשאו את מורשת עליונות שלטון החוק (בגין האבא כתב את המנשר המהותי ביותר על כפיפות המערכת הציבורית לשלטון החוק. מדוע טרם הפך ללימוד חובה בשיעורי אזרחות-)

הדחת בגין ומרידור מהכנסת לגיטימית. אפשר לעשות כן מפאת גילם ומשך נוכחותם בזירה. אפשר בגלל עמדותיהם המדיניות, אלא שהן שונות זו מזו, ואם כן - למה שניהם? לא אלה הסיבות. הם הודחו מפני שניצבו נגד כל התנכלות לשלטון החוק משנותיו של אולמרט ועד לרגע זה. לא בני ודן הודחו אלא האגף הליברלי בן 80 השנים בתנועה הרוויזיוניסטית הוכה שוק על ירך ונמוג. הליכוד הפך נכה.

הסיבות מורכבות. הן אינן בשל הביקורת העניינית על סחבת וחוסר יעילות ומריטת עצבים בפרקליטות ובבתי המשפט, והן אינן ייחודיות לליכוד. לדעתי, הצריכה עדיין להוכחה, בכל מקום שבו הכסף ממלא תפקיד גדול מהסביר בהתנהלות הציבורית - בפריימריז כבמתן זיכיונות ובקומבינות כלכליות - נוצר לחץ כבד של הממון לדחוק את שלטון החוק לעמדה שממנה לא יוכל לצפות בעיניים ביקורתיות לעבר המתרחש בזירה. הכסף בפריימריז של הליכוד אינו שורש הרע. הוא רק עוד דוגמה למצבה של אומה אדישה ששכחה את חוכמת הנביא: "ציון במשפט תיפדה".

נתניהו שמכיר בכך והצטער, והזכיר לא אחת כי בשנות כהונתו לא עלה בידי חורשי המזימות לפגוע בבג"ץ, מיהר לזמן את בגין ומרידור לשיחה. הוא חיפש תמרון לתיקון. קשה למצוא. עלה במוחי רעיון הזוי, אך מאלה שלעיתים מצילים את המצב: הליכוד יאציל סמכות לבגין ולמרידור להקים רשימה מטעמם לכנסת.

הם יתחייבו לתמוך בהרכבת ממשלה בראשות נתניהו ולכל מה שקיבלו על עצמם במסגרת מצע הליכוד; ולצרף לרשימה עוד כמה מועמדים במאמץ להקים סיעה-בת של הליכוד (בעבר הרחוק כבר היו צירופים כאלה ונשכחו). ממתין לה שם טבעי: "בני האור".

המצטיינת

אזהרה באותיות קידוש לבנה: הקטע הבא לוקה בהטייה אישית מובהקת. כל הסתייגות ממנו תתקבל בהבנה גמורה.

לפני שש שנים וחצי ראיינתי ב"ערב חדש" דוקטורנטית למשפטים בנושא משני, וכה התרשמתי עד שהצעתי לה להשתתף בתוכניתי "מועצת החכמים". יוסף (טומי) לפיד המנוח ואמנון דנקנר הצטערו על הרגע ההוא, ולחצו להדיחה. לפיד כמעט השתנק כאשר באחד הימים הגיע לאולפן עו"ד רם כספי וזיהה את הצעירה כמי שהיתה מתמחה מצטיינת במשרדו.

לעומתם צפה בה מישהו מבניו של נתניהו ויעץ לאבא להתבונן. כעבור כמה ימים סיפרה לי שאינה מאמינה למשמע אוזניה: היא הוזמנה אל יו"ר האופוזיציה. היא שבה נפעמת. הוא לא דיבר איתה על פוליטיקה אלא חקר לעמדתה בעניין הגרעין האיראני והירצה את עיקרי השקפתו. במפגשם הבא יעץ לה לרוץ בפריימריז בליכוד, והיא בלב מהסס הודיעה לי כי לצערה לא תוכל להמשיך בתוכנית, שכן אין זה הוגן.

עורכת הדין הצעירה גדלה ברחובות. הוריה עמלים בטרם יאיר השחר. היא מעולם לא עשתה שימוש עדתי במוצאה. "איך אני יכולה? התחנכתי במוסדות עם אשכנזים ביהדות הדתית-לאומית". לימים הפכה לבת-בית במשפחתי ולעיתים הוויכוחים הרקיעו לשמיים, והיא אכן מסוגלת לעצבן כאשר מתפלמסת על שלמות הארץ, אבל הדברים האחרים נשמעים בנחת.

לקראת הפריימריז חששתי שלא תצליח להיבחר מחדש. כך אמרו כמה ממכריי בליכוד. היא גם קוששה סכומים זעירים. אבל איכשהו - במין סיפור של סינדרלה פוליטית - צצו ביו"ש גדודי מתנדבים שסייעו לה ללא תמורה. גם רבים מחברי הליכוד בשאר חלקי הארץ. היא בין הבודדים שגברו על ה"דילים" הגדולים.

וכך בתום הפריימריז הודיעה רינה מצליח בערוץ 2 כי ציפי חוטובלי היא נסיכת הלילה, האישה הראשונה ברשימת הליכוד. עבודת הדוקטור שלה, שעוסקת בכיסא הדתי ובמשפט העברי בבג"ץ, תידחה בעוד ארבע שנים, לפחות.

שאלות ללבני

קוראי טור זה יודעים כי להערכתי ציפי לבני היא דמות חיובית בחיים הציבוריים, ולצד כישלונותיה יש לה גם הישגים. נכחתי במסיבת העיתונאים שערכה השבוע, ובגלל קוצר היריעה לא הצגתי ולא ביררתי שתי נקודות ענייניות:

• הרי את, לבני, ניהלת משא ומתן עם אבו עלא שלא צלח מפני שסירבת לוותר בסוגיית "זכות השיבה" של הפליטים; ואילו אהוד אולמרט בניגוד לדעתך ויתר גם בנקודה זו, ובכל זאת אבו מאזן נמלט מפניו לרמאללה ולא שב. יוצא שאם בנימין נתניהו יחזור על ההצעה שלך - עדיין "אין פרטנר" פלשתיני, כלשונו של אהוד ברק. אז מדוע ישראל אשמה בהיעדר משא ומתן-

• הכרזת כי תציעי לנשיא להטיל את הרכבת הממשלה הבאה רק על אחד מראשי גוש המרכז-שמאל. ואם לא ייבחר? תסרבי להשתתף בממשלה עם הליכוד כמו ב-2009? סיבוב נוסף? ולמה שתמנעי מעצמך - כדי שאחרים יתפסו את מקומך? את מוצגת כמנוסה בתחום המדיני, למה תניחי לטירונים בגושך להתייצב תחתך על גשר הפיקוד של ישראל המנווטת בים סוער-

מיקצה שיפורים

על הפריימריז אמר כנראה הנביא "ויקו לעשות ענבים ויעש באושים". הבחירות המקדימות נולדו מתוך רצון כן להעמקת הדמוקרטיה. יותר אנשים יבחרו את המועמדים ותהיה פחות שחיתות. אירע ההפך.

לא ששיטות אחרות עדיפות. כל דמוקרט נרתע מבחירת המועמדים ב"ישראל ביתנו" ובש"ס וב"יש עתיד" של יאיר לפיד. אין בחירה. אין דעת החברים. אין ציבור.

אך בפריימריז של הליכוד והעבודה היתה תקווה לאור, והנה חושך, ומעטפות עם כסף והלב נצבט מן ההרהור מה עוד.

חיפוש הפתרון החלופי מתנהל כל העת. עתה, בהסתיים סבב נוסף של פריימריז, כדאי להתכנס עם הצעה לתמהיל. פריימריז? כן, אבל לא רק. לפני כן נחוץ להרכיב מין "ועדת טירקל" שתאויש בגמלאים חסרי פניות מתחום המשפט ומדע המדינה והכלכלה והיחסים הבינלאומיים, וחבריה אוהדי המפלגה - והיא תנפה את הסיבוב הראשון של המועמדים.

גם צריך להדק בחקיקה את הפיקוח על הכספים. אין ספק כי בליכוד (ובעבודה, שבה הצביעו בעת כתיבת שורות אלה) זרמו מיליונים יותר מהמותר.

רחמים על היתום

בכוונת יהודה וינשטיין לסגור את עיקרי תיקו של אביגדור ליברמן. קשה להביע דעה בלי לקרוא את נימוקיו והסבריו, ולעקוב אחרי העתירה לבג"ץ שיגיש מן הסתם אליעד שרגא מטעם "התנועה לאיכות השלטון". אך על הסחבת של היועץ המשפטי אפשר לומר כבר עתה כי היא מזכירה מעשייה עצובה-מצחיקה: סיפורו של מי שרצח את הוריו וביקש רחמים מפני שהוא יתום.

כך גם וינשטיין. הוא ביזבז את כל הזמן שבעולם, ועכשיו מבקש הבנה לסגירת התיק מפני שחלף זמן כה רב. יתום-יתום.

חלוקת אחריות

רוב הכשלים והמריבות נגרמים בגלל מאבקים על ריכוז סמכויות וחתירה למעמד הרם מכל, והשאיפה להימצא יחיד במרכז ההכרעות. למה? הרי בלעדיות בצמרת מטילה אחריות כבדה במיוחד, ולבד.

השבוע מצאתי המלצה הפוכה בלשון ייחודית: רבי הונא כשהלך לשפוט היה מביא עימו עשרה חכמים "כדי שיגיעהו קיסם מן הקורה". אהבתי את הביטוי, אבל לא הבנתי. ביררתי. ובכן, זו חלוקת אחריות, שאם ישגו לא תיפול כל הקורה עליו אלא רק קיסם ממנה.

כבר מתגעגעים

מסרון אחד לשניים: אהוד ברק ומשה כחלון - אתם עדיין שרים בממשלה ופעילים במרכז הזירה הלאומית, וכבר חסרים. מעוררים געגוע. לעזאזל, איך אתם עושים את זה-

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו