רחוקות מאחוז החסימה

"הלך אחריי חצוצרן לכנסת"

מפלגה: לוחמי חברה מאוחדים (לח"ם)

יו"רים: ישראל טויטו ז"ל, יגאל אנקורי

קולות: 1,381 (ב-2006), 611 (ב-2009)

סימנים בקלפי: ז, נר

עיקרי המצע: צמצום הפשיעה והעבריינות בכבישים ובכלכלה; חיסול הפשע המאורגן; קידום זכויות משפחות מעוטות יכולת; חיזוק הביטחון האישי, תיקון העוולות במערכת הרווחה

לפני כעשור, הרבה לפני המחאה החברתית של קיץ 2011, הקים ישראל טויטו ז"ל את "כיכר הלחם", מאהל מחאה בכיכר המדינה ובקריית הממשלה. הוא התיישב שם עם עוד עשרות מחוסרי דיור וזעק לצדק חברתי. אחר כך הקים את מפלגת לח"ם וניסה להגיע איתה לכנסת, אבל זה לא ממש הצליח: הם לא השיגו יותר מ-1,381 קולות.

חצי שנה אחרי מערכת הבחירות הראשונה, ב-2006, לקה טויטו בדום לב ונפטר. סנ"צ (בדימוס) יגאל אנקורי החליף אותו.

"לפני 30 שנה הייתי ראש המודיעין והבילוש של משטרת תל אביב, וכששמעו על הרקורד שלי מייד הזמינו אותי לקחת את המפלגה", מספר אנקורי (70). "אני נלחם נגד השחיתות. אני חוקר פרטי, וגם הקמתי סיירת פרטית שפועלת למנוע פשעים. שיניתי את המצע של המפלגה, שהתמקד לדעתי בדברים לא נכונים, למשל עוני ודיור. זו היתה מפלגה חברתית נטו, ואני הלכתי על נושאים שהייתי משוכנע שיכולים להכניס אותנו לכנסת".

אבל קיבלתם הרבה פחות קולות מאשר בפעם הראשונה, פחות ממחצית. למעשה, קיבלתם ב-2009 הכי מעט קולות מכל המפלגות שלא עברו.

"לצערי, המסר שלנו לא תפס את הציבור, וגם לא היה לי מספיק זמן לנהל מערכת בחירות. כל הזמן מדברים פה על מלחמה ומסיטים את הנושא מהבעיות הבוערות - הביטחון האישי, הרציחות, האונסים, הפריצות והשחיתות".

אנקורי לא בחל באמצעים. "בתשדירי התעמולה הבאתי חצוצרן, והוא הלך אחריי לעבר הכניסה לכנסת. יכול להיות שלא עשינו מספיק בעניין הזה. הוצאתי רק כמה אלפי שקלים, וכנראה זה לא מספיק. כולם יודעים מי זה אנקורי ואיך מיגרתי את הפשע. אמרו לי שאני דון קישוט ושאני משוגע. אם כל אלה שהבטיחו שיצביעו בשבילי היו עושים את זה, מצבנו היה אחר. אני לא מתחרט, אבל אני מבין שאין כאן סיכוי למפלגות קטנות. הגדולות בולעות אותנו. זה היה בשבילי בית ספר לחיים".

איך הרגשת כשפירסמו בעשר בלילה את המדגמים, ואתה לא ברשימה-

"לא היו לי ציפיות, כי לא היה לנו מספיק זמן להתארגן לקמפיין, אבל זה לא נעים לראות את המדגם ולדעת שאתה בחוץ. אתה יודע כבר שזה לא ילך, ובכל זאת, כשזה רשמי, זה עצוב.

"גם היום שאחרי מאוד עצוב. אני הולך בין הפעילים, מתבייש. לא יכול להסתכל להם בעיניים. זה לא נעים, זה מאוד מביך. אהוד ברק מנע מעצמו את הבושה הזאת כשהחליט עכשיו לפרוש. איך הוא היה מסתכל לאנשים בעיניים אחרי שלא היה נכנס-"

יש מצב שתנסו שוב-

"עכשיו שלחו לנו טופסי התמודדות מוועדת הבחירות, כי אנחנו עדיין רשומים כמפלגה. יש לנו אפילו סניף בתל אביב, שעומד שומם. נחליט רק בדקה ה-90, אבל אני סקפטי. להתבזות פעם נוספת אני לא מוכן. מי אני שיצביעו עבורי, כשמדברים פה רק על איראן?

"אין למדינה הזאת עתיד בלי טיפול בשחיתות ובפשע המאורגן, ואת הטיפול הזה הפסידו בגלל שאני לא שם. היה לי חלום שאני עומד שם על הדוכן ונואם נגד הפשע. בינתיים, הלך לי החלום הזה. כל הכנסת הזאת שחקנים, הכל שם זה משחק הכיסאות. עצוב שמפלגה כמו שלנו לא מצליחה להיכנס".

* * *

"אחזור רק כראש ממשלה"

מפלגה: מורשת אבות

יו"ר: הרב יוסף בא-גד

קולות: 1,164 (ב-1999)

סימן בקלפי: זך

עיקרי המצע: כל ארץ ישראל לכל עם ישראל לפי תורת ישראל; צמצום הפער בין עשירים לעניים, תוך העדפת משפחות ברוכות ילדים; חינוך למורשת אבות וחיזוק החינוך היהודי; יום לימודים ארוך; חינוך חובה לכל הגילאים

הרב יוסף בא-גד כבר בן 80, אבל עדיין נמרץ וחד כתער. ממש כמו בימים ההם, כשהתעטף בטלית ועלה לדוכן הנואמים בכנסת, למחות בדרכו הייחודית, אולי הליצנית, על כך שרחמנא ליצלן, שומו שמיים, לחדר הדיונים של ועדת החינוך הוכנס קונדומט. הוא לא היה יכול לשאת את החרפה.

"מה זה? התקוממתי מייד על התופעה הזאת. הודעתי לכולם שאני לא אירגע עד שיוציאו את זה מהמשכן. שמתי טלית ועליתי אל דוכן הנואמים במליאה. עשר פעמים ביום עשיתי את זה. דב שילנסקי, שהיה אז יו"ר הכנסת, שלח סדרנים להוריד אותי. אבל לא ויתרתי. עמדתי שם ושרתי שירי הלל לקדוש ברוך הוא. בסוף הוציאו את המכשיר מהכנסת".

הרב בא-גד הקים את הישיבה התיכונית נחלים ליד פתח תקווה לפני 58 שנה. יש לו שישה ילדים, 50 נכדים ועוד 40 ומשהו נינים. למה "ומשהו"? כי גם הוא לא ממש זוכר את המספר המדויק, אבל יודע שהכל יחד מגיע לכ-100. את עיקר תהילתו קטף בתחילת שנות ה-90, אז נבחר לכנסת מטעם מולדת, מפלגתו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל. אחרי זמן קצר כבר כולם הכירו אותו כאיש הגימיקים. "בא-גד", הוא מזכיר תמיד, "זה בא מזל".

"יום אחד הבנתי שרוצים להוריד את גבעת הדגן ליד אפרת. דיברתי עם ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, והוא אמר לי: 'זה לא אני, זה שמעון'. החלטתי לא לתת לפרס לדבר בכנסת. הוא עלה לנאום, ואני לא הפסקתי להפריע. שילנסקי שלח אלי שוב את הסדרנים, אז התיישבתי על הרצפה, מול פרס. גנדי ניסה לשכנע אותי לקום, אז התחלתי לשיר 'לך אתן את הארץ הזאת'. כן, הייתי גם ליצן, אבל בעיקר פרלמנטר מצטיין. הגשתי יותר הצעות לסדר מכל חברי הכנסת".

בא-גד פרש מסיעת מולדת והקים את "מורשת אבות". בבחירות 1996, שבהן נערכה ההצבעה בשני פתקים - למפלגה ולראש הממשלה - רצה להתמודד על ראשות הממשלה, אבל ויתר. "זבולון המר ז"ל ביקש ממני לפרוש, שלא אגזול קולות מנתניהו". ב-1999 הוא חזר בגדול - טוב, כמעט בגדול - עם "מורשת אבות" כרשימה עצמאית. לכנסת הוא לא נכנס: רק 1,164 בוחרים הצביעו בשבילו.

זה בטח היה שוק, שלא עברת את אחוז החסימה.

"ידעתי שלא ניכנס לכנסת. לא ציפיתי להפתעות מרעישות".

עבדת עד הרגע האחרון-

"ביום הבחירות היו לי פעילים בשטח, כן, אבל לא עבדנו הרבה בקלפיות. הלכתי להצביע וחיכיתי לראות את התוצאות, אבל לא הייתי במתח. זה לא שישבתי בערב דרוך מול הטלוויזיה, ולכן גם לא מאוד התאכזבתי".

איפה טעית-

"עשינו כל מיני טעויות. לא היינו מספיק בולטים וטובים. אנחנו מאמינים בקדוש ברוך הוא, וכנראה זה לא היה צריך לקרות. לא נורא. שמחתי לחזור לישיבה, נורא התגעגעתי".

הוצאת הרבה כסף על מערכת הבחירות-

"לא. כמה אלפי שקלים. בגלל שהקמתי את המפלגה מתוך הכנסת, היה לי מימון מפלגות ולא הייתי צריך להוציא על זה הרבה כסף. אבל הכסף הוא לא העניין. חשבתי שאני יכול להשפיע, להיות ראש ממשלה טוב ולשנות כאן את מדינת חלם".

ראש ממשלה? באמת-

"אם כל הדתיים היו מתאחדים, הייתי ראש ממשלה ועושה כאן מדינה אחרת".

הכל היה גימיק.

"נכון, הייתי גימיקן, אבל התגובות לרעיונות שלי היו נהדרות. כולם דירבנו אותי לרוץ. בציבור הספרדי-חרדי חשבו שאני עושה קידוש השם, אבל בציבור הדתי-לאומי חשבו שהייתי ליצני מדי. במקום זה, אני ראש מדינת נחלים וטוב לי עם זה".

מה היית עושה כראש ממשלה-

"הייתי מבטל את כל התביעות של המדינה נגד אזרחיה. כראש ממשלה הייתי מבטל את שכרי, עובד בהתנדבות ומקים קרן שתתרום לבעיות הסוציאליות במדינה. הייתי מצפה גם מהשרים, מחברי הכנסת ומשופטים לעשות כמוני. לכבוד שנת ה-64 למדינה, שזה גימטריה של ס"ד - סיעתא דשמיא - הייתי משחרר את כל האסירים בבתי הסוהר ונותן להם צ'אנס מבוקר לחזור לחברה".

מה לקחת איתך מהחוויה-

"הוכחתי לעם ישראל שאפשר אחרת. הכרתי אנשים נהדרים, ובמיוחד אני מתגעגע לשבח וייס, לדב שילנסקי ולרחבעם זאבי".

אתה עוד בא לפעמים לכנסת-

"כן, אני מעביר מדי פעם שיעורי תורה במשכן. בעבר היו אלי פניות מכל מיני רשימות להיות איתן, אבל אני לא רוצה להיות חבר כנסת. לזה אני לא מתגעגע וזה לא חסר לי. אם אחזור, זה רק כראש ממשלה. נפגשתי עם הרב עובדיה יוסף והצעתי לו שאהיה יו"ר ש"ס. אם זה יקרה, אני מאמין שש"ס תיקח את הבחירות, ואז כבר הודעתי שאני מוותר על להיות שר, אני פשוט אהיה ראש הממשלה של ישראל".

תהיה רציני.

"ידידי, אני רציני לגמרי. למה, אתה לא מאמין שזה יכול לקרות-"

* * *

"אף פעם לא היינו האחרונים"

מפלגה: זכויות הגבר במשפחה (רע"ש)

יו"ר: יעקב שלוסר

קולות: 2,388 (ב-1996), 1,257 (ב-1999), 1,284 (ב-2003), 3,819 (ב-2006), 921 (ב-2009)

סימנים בקלפי: ז, ט, קז, פק

עיקרי המצע: שוויון זכויות בין גברים לנשים בדיני משפחה ובעניינים חוקתיים ואזרחיים.

יעקב שלוסר (58) הוא מוותיקי מערכות הבחירות לכנסת: חמש מערכות בחירות הוא רץ, נפל וקם, ושוב נפל, ושוב קם. לפני 16 שנים החליט להקדיש את חייו לעשרות אלפי גברים, "אם לא מאות אלפים", שחוו כישלונות זוגיים וסבלו מרדיפות כאלה ואחרות מצד בנות זוגם לשעבר. הוא עצמו אב לשניים, אולם לפני כעשור התגרש, וילדיו חיים עם אמם.

"אנחנו מדינה פמיניסטית קיצונית בכל מה שקשור לדיני משפחה. חשבתי שחייבים לתקן פה עוולות קשות של עשרות שנים נגד גברים ולשנות חוקים לא טובים - ואת זה עושים דרך הכנסת. בהתחלה ניסינו להשפיע דרך חברי הכנסת. את הגברים מעניינים רק נושאי חוץ וביטחון, אבל לכל חבר כנסת יש אישה בבית, והיא מוזמנת לכיבודים ולקפה ועוגה בכל מיני ארגוני נשים שאומרים להן: תדאגי שבעלך ירים את היד נכון בחוקים השונים".

שלוסר התפטר מעבודתו בבנק כדי לרוץ לפוליטיקה, והשתמש בכספי הפיצויים כדי להירשם כמפלגה. אלא שזה לא ממש עבד. מפלגת זכויות הגבר במשפחה, שהפכה לימים ל"צדק לכל" ואחר כך חזרה לשמה המקורי, לא הצליחה מעולם לעבור את 4,000 הקולות. לשיא השפל הגיעה במערכת הבחירות האחרונה, כשלא קיבלה אפילו 1,000 קולות. "אף פעם לא היינו האחרונים", אומר שלוסר. "תכתוב את זה, זה חשוב".

באמת האמנת שתצליחו להיכנס על הכרטיס הזה לכנסת? הרי נשים לא יצביעו לכם, וגם רוב הגברים לא בקטע.

"למה לא? התגובות ברחוב היו די טובות. גברים עשו לנו סימני 'וי' עם היד. הפמיניסטיות התעלמו מאיתנו, כדי שלא נמשוך חלילה תשומת לב ועוד ניכנס בטעות לכנסת. אם אנשים היו יותר מבינים כמה השליחות שלנו חשובה, היינו מגיעים לעשרה מנדטים".

איפה נכשלתם-

"לא הגענו למספיק קהלים. ניסינו להיות בשטח - עשינו חוגי בית, תלינו שלטי חוצות, נסענו עם מגאפונים. אבל כנראה לא עשינו מספיק. בתשדירי הבחירות לא היינו מספיק אטרקטיביים. בגלל שאנחנו כאלה קטנים, גם לא קיבלנו מספיק זמן שידורים. ביום הבחירות ב-2009 עבדנו עד הרגע האחרון, הסענו אנשים לקלפי. היינו משוכנעים שנעבור".

ומה התחושה להפסיד שוב, בפעם החמישית-

"זה העציב אותי. אבל בכל פעם מחדש אומרים 'אולי בפעם הבאה', וממשיכים".

משרד המפלגה עדיין פעיל בתל אביב. כמה חדרים צנועים, מעט כרזות. שלוסר אומר שלתנועה יש מחלקה משפטית "שמטפלת באלפי פניות מגברים. אנחנו עוזרים לאבות שלא רואים את הילדים שלהם בגלל שהנשים העלילו עליהם כל מיני סיפורים. מסייעים לגברים שתפרו להם תיק עם הטרדה מינית ולגברים שהפכו לאבות בעל כורחם אחרי מפגש אחד, שבעקבותיו טענו נשים שהם הכניסו אותן להריון".

הוא מתפאר בכך שהתנועה שלו הצליחה להעביר בכנסת חוקים שונים, דרך יוזמות חקיקה של מפלגות אחרות. "למשל, גבר שרצה להפחית את דמי המזונות היה צריך קודם כל לשלם 1,500 שקלים אגרה, והיום הסכום עומד רק על 300. זה הישג שלנו".

אתה רץ בפעם השישית-

"עוד לא החלטנו, אבל ברור לי שאין היגיון לרוץ לבד. למפלגה קטנה כמו שלנו אין סיכוי להיכנס לכנסת. אם נצליח לרכז כמה מפלגות קטנות ולרוץ יחד, אז אולי".

* * *

"אני מנהיג עולמי לשלום"

מפלגה: ברית עולם

יו"ר: עפר ליפשיץ

קולות: 2,011 (ב-2006), 678 (ב-2009)

סימנים בקלפי: ה, פי

עיקרי המצע: גיבוש חוקה לישראל על בסיס תורת ישראל; קביעת עשרת הדיברות כבסיס מוסרי; העדפה מתקנת ושוויון הזדמנויות לנשים ולכל הקהילות הסובלות מאפליה

לעפר ליפשיץ (54) היה הכל בחיים: בית מפנק בלוס אנג'לס, אישה וארבעה ילדים ועבודה מכניסה מאוד כקבלן לעבודות חשמל. "חייתי באושר ועושר ויושר", הוא מעיד. "לפני שמונה שנים קיבלתי מסרים: 'לך תהיה מנהיג עולמי לשלום'. אז עוד לא ידעתי ממי זה. זה התבטא בגלי חום בכל הגוף, בעיקר בידיים, והתפשט לכל מקום. לקחתי את היד של אשתי ענבל ואמרתי לה: 'את מרגישה את החום הזה-' לא היתה לי אז שום זיקה פוליטית, אבל הרגשתי שצריך לעשות מעשה. כל הזמן הרגשתי שאני מקבל מסרים: 'לך תעשה שלום'".

טוב, זאת שליחות שאי אפשר לסרב לה.

"נכון. החלטתי לחזור לארץ ולפעול. עבור המשפחה זה היה שוק בהתחלה, חיינו בארה"ב מ-1989. אבל זה היה חזק ממני. הבנתי שצריך להנהיג את עם ישראל. מכרנו את הבית בלוס אנג'לס, קנינו בית במושבה כנרת, והקמתי את המפלגה".

ב-2006 הוא כבר רץ לכנסת בראש המפלגה. "חרשתי את כל המדינה, את כל המגזרים, השקעתי הרבה. למרות שאני חילוני, נכנסתי חזק ליהדות, עשיתי מחקרים: למי מתפללים, מה הם המנהגים, מה מפריד בינינו, מה מאחד, איך עושים שלום בתוכנו. השקענו בסטיקרים, בשלטים, בכל מיני הדפסות. הרבה מאוד השקעה. לא היו לנו שום גימיקים - הכל עבודה קשה, חוגי בית, כנסים".

ליפשיץ הצליח לגרוף 2,011 קולות. "אמרו לי שזה לא רע בחודשיים של מערכת בחירות. אל תשכח שבתור מפלגה קטנה כמעט אין לך זמן שידור בתעמולת הבחירות, וכלי התקשורת בכלל לא התעניינו בנו. זה קשה מאוד".

איך עבר יום הבחירות-

"ממש בסדר. אפילו לא צפיתי בתוצאות של המדגמים. אבל למחרת הגיעה הריקנות. איך אומרים, מלקקים את הפצעים. מתחילים תהליך של הפקת לקחים, פוגשים את החברים, לומדים איפה טעינו. זה השלב שגם רואים מי באמת נשאר איתנו עד הסוף, מי יחזיר איתנו את הציוד, מי יעזור לשלם חובות, מי יסגור את העניין לעת הזאת. מתאוששים וממשיכים קדימה לבחירות הבאות.

"ידעתי שהמשימה שלי חזקה ממני. זה בער בתוכי. לקראת הבחירות ב-2009 עשיתי מאמץ גדול ליצור איחוד של כמה מפלגות קטנות. קיימנו פגישות, אבל זה לא הצליח. בסוף התחברתי עם התנועה למען עתיד ילדינו, ושינינו את שם המפלגה ל'ברית עולם למען ילדינו'. אבל זה היה מאוחר מדי. לא היינו מאוחדים מספיק".

וזהו, פרשת מהחיים הפוליטיים-

"מה פתאום. היום אני מרגיש בשל יותר מאי פעם לרוץ, והפעם אני אצליח. אני הולך על כל הקופה ומאמין שאהיה גם ראש ממשלה. לפי הסיסמה שלנו: 'עם ישראל בוחר - כן לאלוהי ישראל'. זאת בשורה רוחנית ומעשית, ואני אהיה מנהיג ארצי ועולמי לשלום. בבחירות הקרובות תראו ניסים גלויים. אם נעשה את המוטל עלינו, אם נתאחד - זה יצליח".

אתה לא באמת מאמין בזה, נכון-

"אני מאוד מאמין. הציבור יבין שאני איש רציני, אפשר לעשות את זה אחרת".

בניגוד לאחרים, ליפשיץ אומר שהשקיע בקמפיינים שלו לא מעט - 100 אלף דולר, לדבריו. "זה לא קל, גם לא לאשתי, שצריכה לעבור פתאום הסדרי חובות. אבל אני חייב את זה. פשוט חייב להיכנס לכנסת".

* * *

"כשעשינו מדיטציה, הלחימה ירדה"

מפלגה: חוק הטבע

יו"ר: גד תיק

קולות: 1,734 (ב-1992), 2,924 (ב-1999)

סימנים בקלפי: ים, רם

עיקרי המצע: יצירת חברה חופשית ממחלות, סמים, תאונות, זיהום סביבתי ופשיעה; הבאת הרמוניה ואהבה לכל בית בישראל; הטמעת השימוש בטכנולוגיה של התודעה ובעיקר במדיטציה טרנסצנטנדלית; פירוק המתח שנובע מתסכול ומחוסר הצלחה; יצירת גן עדן עלי אדמות

מפלגת חוק הטבע נכנסה לתודעה לפני 20 שנים, בפריחת עידן הניו אייג'. המצע שלה הבטיח שלום אזורי וגן עדן עלי אדמות, שיתגשמו בזכות קבוצות מאורגנות שיתרגלו מדיטציה טרנסצנדנטלית יחד. היא זכורה בעיקר בגלל תשדירי הבחירות שלה, שבהם נראו קבוצות של "יוגים מעופפים" מקפצים יחדיו על משטחי דשא פסטורליים. היכולת להיות "יוגי מעופף" נחשבת בקהילת המדיטציה ליכולת הרוחנית הגבוהה ביותר, ובעזרתה, הם מאמינים, אפשר לגרום לשינוי סביבתי.

"לא הצטערתי כשההרפתקה הפוליטית שלנו הסתיימה", אומרת דורית גולדשמיט, מורה למדיטציה טרנסצנדנטלית ביישוב הררית, שהיתה מספר 2 ברשימה. "כל הכניסה לפוליטיקה לא היתה הטריפ הגדול שלי. ועדיין חבל לי, כי היה לנו משהו מאוד יפה".

לא באמת חשבתם שתיבחרו.

"לא, ממש לא. רצינו מאוד, וקיווינו, כדי שנוכל לקדם את הנושא הזה, אבל בשביל ליצור קבוצת מתרגלים היינו צריכים לפחות 1,000 איש. זה מספר האנשים שישראל זקוקה שיתרגלו עבורה מדיטציה, וזה מה שיכול להביא לשינוי. המטרה שלנו היתה להגיע לכנסת כדי לייצר קבוצות כאלה, דרך הצבא או דרך השירות הלאומי. הצבא, למשל, יכול לעשות את זה די בקלות: לקחת אנשים שהם לא קרביים, ללמד אותם את הטכניקה, ושהם יתרגלו מדיטציה עבור מדינת ישראל במסגרת תפקידם. אני חושבת שיש לא מעט בנות שיהיו מוכנות לעשות את זה.

"ניסינו לעשות את זה לבד, אבל זה מאוד קשה. חשבנו שאם נגיע לרמה הארצית תהיה לנו יותר השפעה ויהיה יותר קל לגייס את מספר האנשים הנדרש, או לפחות את המימון".

איך הגעתם בכלל לרעיון של הקמת מפלגה-

"המסר שלנו היה מסר של איחוד, לא של פילוג. זה לא היה מסר מפלגתי לגמרי, אלא משהו עולמי. אנחנו יודעים מהרבה מאוד מחקרים מדעיים שאם היינו מצליחים ליישם בישראל קבוצות מדיטציה גדולות, הן היו פותרות פה הרבה מאוד בעיות - למשל חוסר האחדות, הפשיעה, הטרור, המלחמות ותאונות הדרכים - שנובעות מהמתח שקיים באווירה הכללית בארץ".

לגולדשמיט יש דוגמאות מוחשיות. "במלחמת לבנון השנייה התקבל מענק למחקר של השפעת קבוצה כזו. הצלחנו לגייס אנשים שישבו בירושלים ועשו מדיטציה במשך תקופת הלחימה. בכל פעם שהיינו מצליחים להגיע ל-200 משתתפים, הלחימה היתה יורדת ב-75 אחוזים, והיתה גם ירידה בתאונות הדרכים".

כמה כסף הוצאתם על הקמפיינים-

"לא הרבה, 50 אלף שקלים בערך. הלכנו לפוליטיקה כי הבחירות היו הזדמנות מצוינת מצידנו ליידע את האנשים שיש משהו טוב בעולם".

יש לכם תוכניות להקים מחדש את המפלגה ולרוץ שוב לכנסת-

"לא, ממש לא".

בהכנת הכתבה השתתפה סיגל ארביטמן

* * *

איך מגיעים לבחירות-

גם אתם יכולים

תמורת 100 חתימות ו-75 אלף שקלים, תוכלו גם אתם להפוך למפלגה בישראל, לכבוש את הפריים טיים בערוצי הטלוויזיה ולהיכנס להיכל התהילה של הפוליטיקה הישראלית.

בימים רביעי וחמישי בשבוע הבא יערוך יו"ר ועדת הבחירות, השופט בדימוס אליקים רובינשטיין, את רישום המפלגות ומועמדיהן לכנסת ה-19. אם אתם חולמים להיות חלק מהמשחק הפוליטי, כדאי שתמהרו. ראשית, יש לאסוף חתימות מ-100 אנשים שייקראו "מייסדי המפלגה", ואחר כך יש להגיש בקשה לרישום מפלגה ולשלם אגרה בסך 2,182 שקלים. הרישום עצמו עולה 40 אלף שקלים, ואליהם צריך להוסיף 30 אלף שקלים הוצאות פרסום.

כל מפלגה חדשה זכאית ל-15 דקות של תעמולת בחירות ברדיו ולשבע דקות בטלוויזיה, במהלך השבועיים של תעמולת הבחירות. נשמע משתלם? לא תמיד. חלק ניכר מהמפלגות הקטנות שלא עברו את אחוז החסימה סיימו את הקמפיין שלהן בחובות.

כדי לעבור את אחוז החסימה נדרשו במערכת הבחירות האחרונה 67,470 קולות. 21 מתוך 33 מפלגות לא עברו את אחוז החסימה, והקולות שקיבלו - 103,904 בסך הכל, שהם כמעט ארבעה מנדטים - הלכו למעשה לפח.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו