"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הצטרפה לכת קיצונית - ותאלץ להתגרש

אישה הצטרפה לכת השאלים, החלה ללבוש שכבות וסירבה לקיים יחסי מין • חרף טענות הבעל, היא לא חויבה להתגרש • בית הדין הגדול הפך את ההחלטה

,עודכן
נשות הטאליבן // צילום: יעקב נאמן, פלאש 90

בית הדין הגדול, בראשות הרב הראשי יצחק יוסף, הכריע לאחרונה כי אישה שהצטרפה לכת השאלים הקיצונית, שבה נוהגות הנשים לכסות את כל גופן בשכבות רבות - תתגרש מבעלה. בכך הפך הרכב הדיינים - שבראשו עמד הרב הראשי, את החלטת בית הדין האזורי בירושלים.

בני הזוג התחתנו ב-2008 ושנה לאחר מכן הצטרפה האישה לכת הקיצונית. הדיינים ציינו כי כת זו מנוגדת לדעת תורה בתחומים רבים, ביניהם לבישת בגדים ארוכים וכהים; פגיעה במעמדו של הבעל בבית; הימנעות מנטילת תרופות, מאכילת מאכלי חלב ומחימום הבית בחורף; הזנחת הבית וצורכי הבית ועיסוק בתפילה; הימנעות מחיי אישות שלא לשם פרייה ורבייה. חרף הצטרפותה של האישה לכת הקיצונית, הביאו בני הזוג יחד שני ילדים, שכיום הינם בני חמש ושבע.

באפריל 2013, לאחר שחיו שלוש שנים בנפרד, הגיש הבעל תביעת גירושין נגד האישה, ובמקביל תבע שבית הדין ידון בענייני הרכוש, המזונות וחינוך הילדים. לטענתו, מתחילת חיי הנישואין היו בני משפחתה של האישה מעורבים בחייהם באופן שהפך אותו למיותר בבית. אחד המובילים של המהלך, לטענתו, היה אביה של אשתו, אחד מראשי כת השאלים. כמו כן, הבעל טען כי האישה נהגה לקלל אותו ואף לומר שאם אורח חייה אינו מקובל עליו – שימצא לו אישה אחרת.

את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של ישראל היום

מנגד, הכחישה האישה את הטענות, אמרה שבעלה אוהב אותה אך מושפע מבני משפחתו, והציגה מכתבי אהבה רבים שכתב לה. בפסק הדין נכתב כי "אף שתוכנם של כמה מן המכתבים מלמד שנכתבו כדי לפייס את האישה שנפגעה מהתנהגותו, קשה להניח שהבעל יכתוב דברים מנותקים כל כך מהמציאות ושלפי טענתו האישה כלל אינה רואה בהם מחמאה".

בבית הדין הבהירו כי אין ספק שהבעל והאישה הפסיקו לקיים יחסי מין וכן היו טענות לגבי אלימות מצד הבעל. עובדת סוציאלית שנפגשה עם הצדדים ביולי 2013, חשפה תמונת מצב עגומה של חיי הנישואין וכתבה כי הבעל הוא זה שהפסיק את קיום יחסי המין במשך כשמונה חודשים. עוד ציינה העובדת הסוציאלית, כי הצדדים חלוקים בעניין קוד הלבוש של האישה, והבעל התנה את חזרתו לבית בוויתור על הלבוש הקיצוני, שמשקף לדעתו אורח חיים כיתתי. בעניין הילדים הגיעו הצדדים להבנות. בדיון מאוחר יותר שינה את סגנון הטענות ואמר שהוא מואס באישה בגלל התנהגותה וכן ציין שעולה ממנה ריח רע של זיעה בשל הכיסויים הרבים שהיא לובשת. גם לאחר שהסכימה להוריד את השאל, אמר הבעל שהדבר לא יועיל מכיוון שמאס בה.

במשך שלוש שנים התנהלו הדיונים. למרות שבית הדין שידל את האישה להסכים לקבל גט, זו סירבה. בשלב מסוים אף טענה האישה כי יש לגבר נטיות הומוסקסואליות ושהוא זה שדרש שהיא תלבש את השאל. חרף הדיונים הרבים הוחלט בבית הדין האזורי לדחות את תביעת הגבר לחייב את אשתו לקבל את הגט, זאת מכיוון שהבעל לא היה עקבי בטענותיו ושטענת המאיסות אינה עומדת במבחן ההלכתי. בית הדין השתכנע גם מכנותה של האישה המוכנה לשנות את דרכיה ולקיים את רצון בעלה, בעוד הבעל הוא זה שדוחה כל הצעה ועומד על תביעת הגירושין.

הרב יוסף הפך את ההחלטה // צילום: אורן בן חקון

בית הדין הגדול דן שוב בטענת המאיסות, ובכך שהבעל לא מוכן לקבל בחזרה את האישה בשום אופן. "בית הדין התעלם כמעט לחלוטין מהסתירות הרבות בגרסת האישה ששינתה את גרסתה שוב ושוב באשר לאורח החיים שבחרה לעצמה", נכתב בפסק הדין. כמו כן, צוין כי "האישה הוכיחה יותר מפעם אחת שאין פיה וליבה שווים".

"ברור מעל לכל ספק שהאישה דבקה באורח חייה זה, ובניגוד למה שנכתב בפסק הדין - לא היה מדובר אך ורק בקוד לבוש, אלא בתפיסת עולם ובאורח חיים שהאישה סירבה לוותר עליו", נכתב עוד. בבית הדין ציינו שגם הוויתורים שלהם הסכימה האישה הגיעו מאוחר מדי עבור הבעל. גם השינויים שהסכימה להם נעשתה ללא הסכמה לשנות את תפיסתה. "במצב כזה, חזרה לשלום־בית עם האישה פירושה שהבעל ייאלץ בכל רגע לעמוד על המשמר שמא תשוב האישה ותאמץ בסתר או בגלוי אי אלו מהנהגויות הכת, שאצל כל אדם מן היישוב מעוררות דחייה ושאט נפש".

לבסוף, הפכו דייני בית הדין הגדול את פסק הדין של בית הדין האזורי, וקבעו כי יש לקבל את הערעור ושעל הצדדים להתגרש בתוך חודש. "אם תהיה התעקשות שלא לסדר את הגט, ישקול בית הדין האזורי את צעדיו הבאים כפי המתבקש", קבעו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר