"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

למרות הכל, לישראל טוב שיוניפי"ל קיים

בלחימה עלול יוניפי"ל להיקלע לצה"ל בין הרגליים, אבל בשגרה הוא מנגנון יעיל להעברת תלונות ולפירוק מתחים, וגם כלי להידברות בלתי אמצעית עם צבא לבנון - ובעצם עם ממשלת לבנון • פרשנות

,עודכן
כוחות יוניפי"ל בדרום לבנון (ארכיון), צילום: אי.אף.פי

רבים בישראל מאמינים שכוח יוניפי"ל הוא כמו שלושת הקופים במקדש ניקו ביפן - לא רואים, לא שומעים ולא מדברים. אחרת, הם טוענים, אי אפשר להסביר את העיוורון שבו לוקה כוח הפקחים הרב־לאומי מול הפעילות הצבאית האינטנסיבית שמבצע חיזבאללה בדרום לבנון מאז סיומה של מלחמת לבנון השנייה.

ב־12 השנים האלה הפך חיזבאללה את כפרי דרום לבנון למתחמי לחימה. אם קודם לכן הוא פעל בעיקר בשטחים פתוחים ("שמורות הטבע" המפורסמות של 2006), לאחר המלחמה הוא התכנס בעיירות ובכפרים, בידיעה ששם הוא מוגן בשגרה מפני אנשי האו"ם, ושם הוא גם מוגן יחסית בחירום משום הקושי המובן של לחימה בשטח כל כך סבוך ומאוכלס בצפיפות.

ישראל עקבה אחרי התהליכים האלה בזעם. המודיעין שנאסף הועבר לאו"ם ולאנשיו בשטח: מידע על כפרים ועל בתים ספציפיים בתוכם שהוסבו למתחמי לחימה - מרגמות בחדרי הילדים, קטיושות בחצר, אמצעי לחימה אחרים בסלון ובמטבח - ומידע על פעילים, מפקדות ומפקדים שמשימתם היא להפוך את השטח שמדרום לליטני לחיזבאללה־לנד.

האו"ם שמע, וכמעט לא עשה דבר (במעט שכן, הוא חטף מחיזבאללה, והבין את הרמז). הדברים העצימו בשנים האחרונות תחת פיקודו של מייקל ברי האירי, שלא נטה לטובת ישראל, בלשון המעטה.

כעת יש בישראל תקווה לשינוי, גם בגלל הליכתו של ברי וגם בגלל מחליפו: גנרל איטלקי אקטיבי, שספק אם ייכנס לקרבות גלויים עם חיזבאללה אבל בהחלט יכול לסייע לישראל לפרק לא מעט מוקשים, שיבטיחו את המשך קיומו של האינטרס העיקרי בצפון - שקט.

וזאת הסיבה למה, למרות הכל, טוב לישראל שיוניפי"ל קיים. אמנם בלחימה הוא עלול להיקלע לצה"ל בין הרגליים (בדיוק כמו צבא לבנון), אבל בשגרה הוא מנגנון יעיל להידברות, להעברת תלונות ולפירוק מתחים, וגם כלי להידברות בלתי אמצעית עם צבא לבנון - ובעצם עם ממשלת לבנון - באמצעות הוועדה המשולשת שבה חברים נציגי הצדדים, בתוספת יוניפי"ל, אשר מתכנסת מדי חודש.

בדיוק מאותה הסיבה מעודדת ישראל את הישארותו של כוח פקחי האו"ם אונדו"ף ברמת הגולן. תחת אי הוודאות ששוררת בגזרה עם שובו של צבא סוריה, יכול האו"ם להיות גורם מרסן ומרגיע שיאפשר הידברות (גם אם עקיפה) וימנע עימותים.

ספק אם אנשי האו"ם יביאו שלום, וספק אם הם אפילו ימנעו מלחמה במקרה של הסלמה רחבה, אבל ביומיום הם אמורים להוות מנגנון יעיל למניעת חיכוכים מיותרים בשתי הגזרות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר