מחיר גבוה תמורת העברת השגרירות לירושלים? תמיכת טראמפ בישראל איתנה

הצהרתו של הנשיא טראמפ בווירג'יניה, שלפיהישראל תיאלץ לשלם לפלשתינים מחיר גבוהבתמורה להעברת השגרירות האמריקנית לירושלים, עוררה סערה של ממש בציבוריות הישראלית והצמיחה דאגה ממשית, שמא המדיניות האמריקנית של הממשל הנוכחי בזיקה לתהליך השלום עברה לפתע מהפך דרמטי. ואולם, במבט שני מתברר שהיתה זו סערה בכוס מים.

לא זו בלבד שהנשיא כבר הביע בעבר את דעתו שתהליך המשא ומתן יהיה חייב לכלול גם ויתורים ישראליים, אלא שהתבטאותו האחרונה מעניקה גם ביטוי מזוקק וגבישי לתפיסתו הבסיסית באשר לאופיו הרצוי של כל תהליך מיקוח, ויהיה הקשרו האזורי אשר יהיה.

בראייתו של הבית הלבן,ההתקדמות בנתיב ההסדראמורה להתבסס על מסכת של צעדים בוני אמון מצד הצדדים עצמם, או מצידו של גורם מעצמתי שלישי, המוכן להעניק את הסוכריות והחיזוקים הנדרשים להביא לפריצת דרך. כך ייסלל הנתיב לעסקת החבילה האולטימטיבית, שהנשיא ה־45 נחוש לקדם במרחב הישראלי־פלשתיני. על רקע זה, ברור שהמדובר בהמשכיות ולא בתמורה במהלכיה וכיוונה של הדיפלומטיה האמריקנית, ולא זו בלבד, אלא שדבריו של הבית הלבן כללו גם אשרור ברור וחד־משמעי לעמדתו שלפיה סוגיית מעמדה של ירושלים אינה אמורה עוד להיכלל בסדר היום המדיני העתידי. לפיכך, המסקנה המתבקשת - גם לאור ביטויי התמיכה הנחרצת של "כל אנשי הנשיא" בישראל - היא שלפנינו לא יותר מאשר רטוריקה מפויסת כלפי הרשות הפלשתינית מצידו של טראמפ ולא מהלך אסטרטגי מרחיק לכת.

ראש הממשלה בנימין נתניהו (מימין) ושגריר ארה"ב בישראל, דיוויד פרידמן

רטוריקה זו נועדה לרכך את עמדותיה ולשכנעה שיהיה זה משתלם וכדאי עבורה לחזור לשולחן המיקוח. ייתכן גם שהיא משקפת את אמונתו שבמחנה הסוני המתון התגבשה מעטפת תומכת, המוכנה להעניק לפלשתינים חבילה של תמריצים כלכליים בתמורה להסכמתם לנטוש את נתיב הסרבנות. לאור זאת, הניסיון לקשר בין התהליך המדיני לבין ההתפתחויות האחרונות שהתרחשו בזירה הפנים־אמריקנית, ולטעון שהמדובר בניסיון להסיט את האש מן הקלחת הפוליטית והמשפטית הרותחת מבית אל עבר הזירה המזרח־תיכונית, הינו מופרך מעיקרו. שכן, גם אם מייקל כהן, פרקליטו לשעבר של טראמפ, אכן פעל כקבלן ביצוע מטעמו כדי לוודא - באמצעות תשלום דמי שתיקה - ששתי הנשים שעימן קיים המועמד הרפובליקני מפגשים מיניים, לא יחשפו ברבים, ערב הבחירות לנשיאות, את אופי הקשרים שניהלו איתו, אין בכך כדי להעיד על כך שזמנו הפוליטי כנשיא הפך לקצוב.

זאת, מה גם שעסקת הטיעון שנחתמה עם הפרקליט הפעלתן לא היתה קשורה כלל ועיקר ל"קשר הרוסי" לשיבוש מערכת הבחירות לנשיאות, והחוקר המיוחד בפרשת "פוטינגייט",רוברט מולר, כלל לא היה מעורב בה. כמו פול מנפורט, מי שניהל באופן זמני את קמפיין הבחירות של המועמד הרפובליקני והורשע השבוע בשורה של עבירות מס חמורות, גם כהן נושא בצקלונו קופה עמוסה של שרצים, ואמינותו מפוקפקת למדי.

סיכומו של דבר, הדרך המובילה לפתיחתם של הליכי הדחתו של הנשיא על רקע הסתבכותו של כהן בפלילים, מצטיירת היום כחסומה לחלוטין - וזאת בלי קשר להרכבו הנוכחי והעתידי של הקונגרס. אכן, מהומה רבה על לא דבר.