ההזדמנות שבחורבן

מבין כל החגים, הצומות ושאר נקודות הציון היהודיות בלוח השנה,תשעה באבהוא אחד התאריכים עם יחסי הציבור הגרועים ביותר שיש.

הוא נופל עלהחופש הגדול,אז לא מלמדים עליו בבית הספר; אין בו בניית סוכה, סעודה משפחתית מושקעת, רכישת אתרוג או נענוע בלולב. בניגוד לשבת, לחג או ליום כיפור, זה יום שאינו נחשב שבתון ולכן גם האווירה ברחוב רגילה יחסית. אבל בניגוד לחגים האחרים, שבהם אוכלים מצות לציון אירוע שקרה בעבר, מסובבים כסף מעל הראש כטקס סמלי למחילה על עוונות, או אוכלים גבינה - דווקא לתשעה באב יש את הרלוונטיות והמשמעות האקטואלית החשובה ביותר.

מילת העל שמלווה את תשעה באב היא "חורבן", ואם משווים ומעלים אז "חורבן הבית". אין אדם בישראל, ולמעשה בעולם כולו, שלא יכול לקונן על איזשהו חורבן - פרטי, לאומי, ערכי, מוסרי, או סתם למצוא נקודת חורבן שאותה צריך לשפר.

"חורבן הבית" הוא תמיד אקטואלי. החורבן הפרטי יכול לדבר על משפחה שהתפרקה, בית שמתקשה כלכלית, או אפילו דברים פחות מזעיפים אך חמורים כגון התמכרות לסמארטפונים וטכנולוגיה, שעלולים להביא לחורבן הבית המשפחתי.

"חורבן הבית" ברמה הלאומית הוא כמעט קל מדי לציון. איבוד הסובלנות והסבלנות, הדאגה לאינדיבידואל, הפיוז הקצר, החלוקה לשבטים ולקבוצות שגורמת לחיכוכים ולפיצוצים בלתי אפשריים.

אין יום בלי חורבן. ימין ושמאל, דתיים וחילונים, רופאים מותקפים, אדם שמכה אישה שצפרה לו, יד קלה על הטוקבקים, סרטונים של ידועניות שמתגלגלים בווטסאפ. כל אלו הם אש בשדה קוצים, ששורפת את בית המקדש שלנו ומביאה לחורבן הבית.

למרות יחסי הציבור הגרועים, טוב שיש תשעה באב. הוא לא רק אחד הימים החשובים ביותר בשנה, אלא גם הזדמנות. אמא שלי תמיד אומרת שלדעת מהי הבעיה זה כבר חצי מהפתרון. תשעה באב מעניק לנו את הפומביות ואת השיח הציבורי לעצור, לבחון, לדון ולהציף את החורבן שלנו, להכיר בו וגם לשאוף לפתור אותו.

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!