קול גלגלים: סיפורו המדהים של אוהד ארגנטינה

על עמוד במדרחוב של מוסקבה נשענו אופניים. אלה לא היו אופניים רגילים, בלט שהם עברו כברת דרך ארוכה. על הכידון דגלים, חולצות, מחזיקי מפתחות ובובות שנאספו לאורך הדרך, לצד הגלגלים גלוני מים ומאחורי המושב שלט שמספר את הסיפור בקצרה: "ארגנטינה - סאן חואן. 80,000 ק"מ, 5 שנים, 37 מדינות".

לא רחוק משם, בבית קפה קטן, ישב מתיאס אמאז'ה. אלה האופניים שלו, וסיפורו הארוך הוא אחד מיני רבים שמבהירים כמה חזק הוא כוחו של משחק הכדורגל.

מתיאס בן 33 היום. מזוקן ושזוף. פעם היה איש אמיד מאוד, בעבודה מסודרת, אך המשבר הכלכלי בארגנטינה לקח ממנו הכל. את הכסף ואת בת הזוג. "הייתי חייב לברר עם עצמי כמה דברים על החיים", הוא אומר, "אז ב־5 באפריל (2012; ד.ה) עליתי על האופניים ויצאתי אל הלא נודע".

התכנון היה טיול בן שבועיים, אך המציאות הכתיבה משהו אחר. מביתו בסן חואן המשיך לבואנוס איירס, משם לכל מדינות דרום אמריקה ובסופו של דבר לברזיל. השנה היתה 2014, ובארץ הסמבה התקיים לו בדיוק הגביע העולמי. "אני מאוד אוהב כדורגל וברגע שחוויתי את המונדיאל בצורה הזאת החלטתי שאני ממשיך לרוסיה 2018". את האהדה לסן מרטין מסן חואן המיר בנבחרת, ועם אהבה אמיתית למשחק ובלי כסף יצא למסע.

את האופניים הוא קיבל בסוף שנות התשעים של המילניום הקודם מההורים שלו. הוא קורא להם "LIBERTAD" (חופש) ואפשר להבין את הבחירה. לאחר המונדיאל בברזיל לקח אותם לפנמה, משם עבר למקסיקו, שב לפנמה, עלה על מטוס לספרד ובשנתיים האחרונות טייל ברחבי אירופה, עד שהגיע בשבוע שעבר למוסקבה. "לא הייתי מצליח לעשות את זה בלי האנשים. הם עוזרים לי, נותנים לי כסף ואוכל ומארחים אותי בביתם".

קיבל את האופניים בסוף שנות התשעים וקורא להם "חופש" // צילום: דור הופמן

כאן ברוסיה, למשל, הוא מתארח אצל משפחה מקומית ובבקרים שומר על הילדים. כרטיסים למשחקים אין לו, אבל למשחק הפתיחה של הטורניר הוא השיג כניסה בעזרת תרומה של כמה מקומיים. למשחקי ארגנטינה עדיין לא הצליח להשתחל, אבל ימשיך לנסות. "אני יודע שהשחקנים מכירים את הסיפור שלי, אין עיתון בארגנטינה שלא ראיין אותי".

מתיאס הוא המרואיין המושלם. סיפור חייו שזור אירועים ביזאריים ואנקדוטות שנשמעות כמו פרי דימיונו. באחת מהן הוא מספר שנותר ללא מים במשך יומיים במדבר טאטאטקואה בקולומביה. הוא שרד בעזרת פקק של בקבוק קולה, שאותו הצליח למלא בטיפות הטל. בפעם אחרת נלקח בשבי ביערות האמזונס על ידי שבט BORORO. צלקת מעל עינו היא מזכרת מהאירוע שבו חברי השבט ניסו להרוג אותו, אך חששו מהאופניים. "הם לא הבינו מה זה, והסכימו לשחרר אותי רק אחרי שאלמד על התרבות שלהם". מלבד אלבום תמונות שמאמת את דבריו, בקדמת האופניים ניצבת החנית שכמעט עלתה לו בחייו. "הם נתנו לי אותה במתנה".

לאורך כל הדרך, המטרה היתה אחת - המונדיאל ברוסיה. "אני חייב לראות את ארגנטינה זוכה", הוא מסביר את המניע, "מעולם לא הייתי יותר מאושר בחיים שלי, וזה מה שאני רוצה לעשות. לטייל בעולם ולראות את הנבחרת".

ומה לגבי ההמשך, אני שואל. "כן, קטאר 2022. ותתכוננו, אני מתכוון לעבור גם בישראל".

"תתכוננו, אני מתכוון לעבור גם בישראל" // צילום: דור הופמן

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו