"לא מקבלים את ההחלטות שלנו באופן רציונלי"

לפני ארבעה חודשים לקה ח"כ אילן גילאון (בן 62) בשבץ מוחי. הרופאים אמרו לו שאם היה מגיע לבית החולים שעתיים מאוחר יותר, לא היה לו סיכוי לשרוד. אבל הודות לטיפול הרפואי שקיבל במחלקה הנוירולוגית, הוא התאושש וחזר במלוא המרץ לעבודה הפרלמנטרית.

כשפגשתי אותו בשבוע שעבר, ראיתי את אותו גילאון, עם אותו להט ואותן אמוציות שכל כך מאפיינות אותו וגורמות לפניו להאדים. "באותם ימים של פברואר", הוא משחזר, "הייתי בשיא הפעילות לקראת ההתמודדות על הנהגת מרצ. פתאום כשהייתי בבאר שבע קיבלתי פלאש בעיניים. למחרת הרגשתי מאוד מסוחרר אבל לא ידעתי מה יש לי".

"בשבת הופעתי בשבת תרבות ונפלתי על הבמה, אבל מייד קמתי והמשכתי בראיון", סיפר גילאון והוסיף כי "למחרת המשכתי לעבוד באותו קצב מטורף ויום לאחר מכן הגעתי לכנסת, ישבתי בדיון ונהיה לי שחור בעיניים. הגעתי למרפאה בכנסת ומייד לקחו אותי לשערי צדק, שם עשו לי בדיקות יסודיות ובישרו לי שהיה זה שבץ בגזע המוח".

"במשך חמישה ימים הייתי במצב נורא. הדבר המצחיק הוא שאני הפרזנטור של העמותה לשבץ מוחי ומצולם בפרוספקט שלהם כמי שמסביר מהם הסימנים לאבחון שבץ מוחי", סיפר גילאון. בשל השבץ נאלץ גילאון להסיר את מועמדותו להנהגת מרצ. זהבה גלאון פרשה ובהתמודדות זכתה ח"כ תמר זנדברג במקום הראשון.

יש לך תחושת החמצה שלא התמודדת על ההנהגה?

"לא. יש לי בעיה עם העובדה שאכזבתי כל כך הרבה אנשים שתמכו בי. התפקדו אצלי אנשים שהיו בעבר אנשי ליכוד וחרדים. היו כאלה שאמרו לי 'תמשיך, מי ירגיש בכלל'. אבל אני אדם רציני. לא היתה לי פגיעה קוגניטיבית, לא נפגע לי הזיכרון, אלא הג'י.פי.אס שלי הלך".

הרצון להנהיג את מרצ עדיין קיים?

"שמתי לי למטרה להגדיל את מרצ וכשקיבלתי את השבץ, הבנתי שאין בכוחי לעמוד במשימה להנהיג את מרצ. הרעיון שלי היה לנסות לפצח את הדנ"א של הסיעה בכל הנושאים שבהם היא נכשלה. הדבר החשוב בעיניי הוא לא מה אתה אומר, אלא מה אנשים מרגישים שאתה אומר. לשמאל יש בעיה, כי מי שרוצה לנצח את כל האנשים כל הזמן איננו יכול להנהיג אף אחד".

למרצ בשיא כוחה היו 12 מנדטים. מדוע הצטמקתם ל־6?

"הצטרפתי למרצ לא בגלל שהיתה המפלגה הכי קטנה. אני אדם אידיאולוגי. העמדות שלי נלקחות מהתנ"ך. אני מחפש את מקורות המוסר שלי בתנ"ך למרות שאינני מאמין באלוהים במובן הקלאסי. אני הולך עם הנביאים עמוס, ישעיהו וירמיהו, שדגלו בחלוקת הארץ, חלוקת העושר וחלוקת הדת מהמדינה. מי שמקבל זאת, אני איתו במפלגה".

"שמתי לי למטרה להגדיל את מרצ". גילאון וזנדברג // צילום: אורן בן חקון

אבל מדוע כוחה של מרצ הידלדל?

"אני משער שזה נובע מחוסר יכולת לגעת בציבור. אנחנו לא מקבלים את ההחלטות שלנו באופן רציונלי. אני מאמין שהכל עניין של כימיה. עוד לא קם לשמאל אדם שישבור את הקוד הגנטי של נתניהו. מכיוון שאנשים רבים מזדהים עם הקו של מרצ עלינו ליצור תחושה שזה הבית".

אילו נבחרת לראשות הממשלה, כיצד היית מתמודד עם העוני בעזה?

"הייתי הולך לתוכנית מרשל על עזה. זה הדבר הכי דחוף שיש לטפל בו. כשבתוך עיר זורם ביוב ואין מים, החיים אינם חיים. הציר לעזה עובר דרך רמאללה. יכול להיות שזמנו של אבו מאזן עבר, אבל עלינו ליזום מבצע לשיקום עזה. היתה לנו הזדמנות להפוך את עזה לבלתי רלוונטית, אילו במקום ללכת לנסיגה חד־צדדית מגוש קטיף היינו מדברים עם אבו מאזן ובמקום למקש את הבתים בגוש קטיף היינו מגייסים את ארה"ב ואירופה שיקנו את הבתים ומייחסים את ההישג הזה לאבו מאזן".

אתה מוכן לנהל מו"מ עם חמאס בראשות הנייה?

"הנייה הוא תוצר שלנו. במעשינו עודדנו את צמיחת חמאס. הארגון הזה מתועב בעיניי, אבל חייבים להבין שעד שבעיית השחרור הלאומי של הפלשתינים לא תיפתר לא יזוז כלום. המולדת היא שלנו, אבל יש פה עוד עם שרוצה לחיות. ולכן הפשרה היא הדבר הנכון".

מדוע אינכם מגנים את הפרחת העפיפונים מהרצועה?

"שיטת הפרחת העפיפונים היא מסוכנת וקשה מאוד להתמודד איתה. אבל עלינו לפעול לייבוש הביצה כדי להפחית את הסיבות להפרחת העפיפונים על ידי צעירים ממורמרים וחסרי תקווה".

אתה בכנסת 13 שנים. לא מתסכל להיות באופוזיציה כל כך הרבה שנים?

"יש תסכול רב. מה שמחזיק אותי זו התקווה שיום אחד הדברים עשויים להשתנות. הכוונה לגישה הסולידרית ולשיתוף האינטרסים בכל הרמות. אני משתדל להיות נאמן לפסוק 'סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו'".

זה 17 שנים מרצ באופוזיציה ולא היה לכם ייצוג בממשלה. אתה לא שואף להיות שר?

"אני לא רוצה להיות מבקר המדינה. הרבה אנשים במרצ סבורים שהם צריכים להיות מבקרי המדינה, אני רוצה לנהל עניינים במדינה. אני מת להיות שר בממשלה. ברגע שארגיש שאני לא אקטיבי אלך הביתה ואתחיל לייצר ריבה בצורה מסחרית".

במשך שנים לא איבדת את הלהט. מה גורם לך להיות כל כך אמוציונלי?

"אני יודע מה ערכה של עבודתי ומה השווי שלי ויודע לעשות פרופורציה ביניהם. אני לא מתייאש".

"אני יכול לומר את כל האמת על רגל אחת"

כשח"כ אילן גילאון היה בן שבעה חודשים הוא לקה במחלת פוליו והיה בסכנת חיים כי סבל גם מבצקת ריאתית, אבל בהדרגה מצבו השתפר. כשהיה בן שמונה עלה לישראל מרומניה.

בחיוך הוא אומר: "הייתי יהודי יקר כי ארגון הג'וינט שילם אז לממשל הרומני 5,000 דולר עבור אדם שהורשה לצאת. זו היתה עלייה שנקנתה בכסף". עד היום הוא סובל משיתוק ברגל אחת ומתקשה בהליכה, ובמסדרונות הכנסת הוא נע על גבי קלנועית. במהלך השנים פיתח יכולת לדבר בהומור על הנכות שלו.

כשנשאל אם הוא לא מתקשה לתפקד עם רגל אחת, הוא השיב כי "יש בכך גם יתרון. אני יכול לומר את כל האמת על רגל אחת". כשהגיע לגיל גיוס, סירבו בצה"ל לחיילו בשל הנכות, אבל הוא לא ויתר. כשהיה כבר נשוי ואב לשני ילדים, התגייס לשירות מקוצר בחיל חינוך. כשהיה סטודנט התפרנס מהתקנת אנטנות טלוויזיה עם רגל אחת. "הייתי היחיד בענף הזה שעבד כך".

על השאלה אם הנכות שממנה הוא סובל היא זו שדרבנה אותו להקדיש את זמנו לפעילות ציבורית ולעזור לנכים ולמוגבלים, השיב כי "אין ספק שזה היה בתודעה. בחרתי לטפל בנושא של נגישות כי אני מאמין שלכל אחד יש זכות להגיע בצורה מכובדת ועצמאית למחוז חפצו. המוטו שלי בחיים הוא 'להיות ישראלי זה תמיד מספיק חלש כדי להרגיש ומספיק חזק כדי לשנות'".

גילאון אומר כי "אחד המשפטים הכי יפים שאמא שלי אמרה לי, כשהייתי בשומר הצעיר ויצאנו למסעות ושאלתי איך אלך במסע של 40 ק"מ עם רגל אחת משותקת, הוא 'תוכל ללכת כפי שאחרים הולכים 80 ק"מ עם שתי רגליים'".

את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של ישראל היום