בית המשפט העליון: נקרופיליה אינה עבירה לפי החוק הישראלי

האם נקרופיליה, ביאה על אישה מתה, היא עברה על החוק הישראלי? מתברר כי ככל הנראה התשובה לכך היא שלילית, כך עולה מדיון שנערך במסגרת ערעורו של בעל שחנק את אשתו למוות, ביצע מעשה מיני בגופתה וכרת את ראשה.

בית המשפט העליון הגיע לתושבה החריגה זו לשאלה העקרונית – מיהו "אדם" לצורך קיום יסודות עבירת המעשה המגונה. בסופו של יום קבעו השופטים כי חוק העונשין בנוסחו כיום אינו מטיל איסור פלילי על ביצוע מעשה מגונה במת ולכן על המחוקק לתקן את החוק בהיבט זה.

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירות של רצח ומעשה מגונה. על פי כתב האישום, בשעות הלילה התפתח ויכוח בין המערער לבין אשתו. בסביבות השעה 1:30 חנק המערער את אשתו, לקח סכין ממטבח הדירה והצמידה לצווארה בעודה מנסה לדחוף אותו ולהרחיקו ממנה. המערער המשיך לחנוק את האישה עד שהביא למותה ולאחר מכן, ביצע מעשה מיני בגופתה.

בהמשך, נטל המערער את הסכיןוחתך את צווארה של האישה עד שהפריד בין ראשה לבין גופה. הרוצח נסע ברכבו לאתר בנייה, הוציא את ראשה הכרות של אשתו המנוחה מהשקית וקבר אותו בחול. לאחר מכן נסע למתחם בתי הסוהר בבאר שבע שם עבד כסוהר, החנה את רכבו וישב בתוכו. בשלב מסוים התקשר המערער למשטרה, הודיע כי רב עם אשתו והשניים רצו להתאבד וביקש לשלוח ניידת משטרה למקום שבו שהה. בעקבות כך, הגיעו שוטרים למקום המצאו של המערער ובהמשך גם לדירת בני הזוג.

בבואו לקבוע את עונשו של המערער בגין עבירת הרצח קבע בית המשפט המחוזי כי נוכח מצבו הנפשי של המערער בעת ביצוע הרצח, אשר היה כפסע בלבד מאי שפיות של ממש, תחושת הצדק תומכת בהפעלת סעיף לחוק העונשין המאפשר הפחתה מסוימת מעונש מאסר העולם. בעקבות האמור, נגזרו על המערער 27 שנות מאסר בפועל בגין הרצח ושנתיים נוספות בגין המעשה המגונה, תוך שנקבע כי שנה אחת תרוצה בחופף כך שבסך הכל יישא המערער בעונש מאסר בן 28 שנים. בנוסף נגזר על המערער מאסר על תנאי והוא חויב בתשלום פיצוי בסך 258,000 שקל לילדיו ולאחותה של אשתו המנוחה.

"אין עבירה של ביצוע מעשה מגונה במת"

בערעור שהגיש לבית המשפט העליון, מיקד המערער את טענותיו בעצם הרשעתו בעבירת המעשה המגונה. טענתו העיקרית היא כי יש לפרש את הנסיבה "אדם" המנויה בעבירת המעשה המגונה רק במצב דברים שבו המעשה בוצע כלפי אדם חי. ביחס לגזר הדין טען המערער כי בהתאם למדיניות הענישה הנוהגת במקרי רצח שבהם נקבע כי מתקיימים תנאי סעיף 300א(א) לחוק יש להעמיד את מתחם העונש ההולם בטווח שבין 10 לבין 20 שנות מאסר בפועל ולקבוע את עונשו בשליש התחתון של מתחם זה.

השופט עוזי פוגלמן, קיבל את טענות המערער ביחס לעבירת המעשה המגונה וקבע כי אין בישראל עבירה של ביצוע מעשה מגונה במת. נקבע כי יש לפרש את העבירה בצמצום ולתחום את גדר ההתנהגויות האסורות בגדרה אך לפגיעה בכבוד המת המבוצעת במקומות שעניינם קבורת המת, לווייתו או שמירת גופתו.

באשר לגזר הדין, נקבע כי מעשיו החמורים של המערער והנזקים שהסבו מזה, אינם מצדיקים התערבות של ערכאת הערעור. זאת, חרף קיומם של מקרים שבהם הופעל סעיף 300א(א) לחוק ונפסקו עונשים קלים יותר. נקבע, כי חומרתם וייחודיותם של המעשים, כמו גם הצורך להוקיע ולהשמיע קול ברור נגד עבירות אלימות כה קשות כלפי נשים מצדיקים את הותרת גזר הדין על כנו. השופטים ענת ברון ודוד מינץ הסכימו לעמדת השופט פוגלמן. השופטת ברון הוסיפה כי בידי המחוקק לתקן את חוק העונשין כך ששמירה על כבוד המת תמצא את דרכה לספר החוקים בגדרי האיסורים הפליליים. השופט מינץ הוסיף דברים בהיבט של המשפט העברי וציין כי אפשר לסכם את ההלכה בכך שאין אדם מת קרוא "אדם", לא לעניין ביצוע עבירה כלפי גופו ולא לעניין אחריות בנזיקין החובל בו או המביישו, וכי הרמב"ם אף פסק כן באופן מפורש.

בהתאם לאמור, המערער זוכה מביצוע עבירת המעשה המגונה ותופחת מעונשו שנת המאסר שנגזרה בגין עבירה זו. בה בעת, לצד זאת, נדחה הערעור על גזר הדין שהושת על המערער בעבירת הרצח. סיכומם של דברים, המערער יישא בעונש מאסר בפועל בן 27 שנים. המערער יוצג בהליך ע"י עו"ד תמר נבו. המדינה יוצגה ע"י עו"ד תמר פרוש.