בבגדי עבודה ועם הרבה אהבה למקצוע, דיקלה נעים עובדת בכל יום כאינסטלטורית. שלא כמו בהרבה מהמקרים, אצלה לא מדובר בעסק משפחתי או בהעברת סודות המקצוע מאב לבת, אלא ברצון אמיתי וכן לעבוד ולתת שירותי אינסטלציה, עבודה שאותה היא עושה בחיוך גדול. מופתעים? גם אנחנו היינו.
"אני בת 39, ולפני ארבע שנים הייתי בשלב שבו רציתי לעשות הסבת מקצוע", מספרת נעים, שעובדת באזור רמת גן והסביבה ומפעילה גם עמוד פייסבוק, "דיקלה האינסטלטורית", שבו היא מציעה טיפים וסודות מקצועיים. לדבריה, "באותה תקופה עבדתי במחקרי שוק והחלטתי לקחת הפסקה מתוכננת של שנה, כך שהיה מספיק זמן שייפול לי האסימון לגבי מה ארצה לעשות 'כשאהיה גדולה'. בסוף הבנתי שאני רוצה לעשות משהו אחר ושאני אוהבת לעבוד עם הידיים".
יש עבודות כפיים רבות, למה דווקא אינסטלציה?
"עניינו אותי מכונאות ואינסטלציה, והבנתי שההכשרה באינסטלציה קצרה יותר, ושבגיל 39 אין לי יותר מדי זמן להתמחות ארוכה. בסופו של דבר, גיליתי שזה מקצוע לא פחות קשה ומורכב, אבל אני מרוצה מאוד. אגב, שלא יחשבו שאני נמשכת לג'יפה או לריחות, אני פשוט אוהבת להגיע לפתרון התקלה. אני לא יודעת להסביר למה אני אוהבת דווקא את הדברים האלה, זה פשוט ככה. אולי זה כי תמיד רציתי להיות במקצוע טיפולי ואני אוהבת לתת ולעשות טוב לאנשים, אבל רגישה מכדי לעסוק בטיפול נפשי, למשל. ואז הבנתי שיש במקצועות כמו אינסטלציה נתינה מכיוון אחר. אתה מגיע למישהו הביתה ועושה לו טוב".
"לא אוהבת חשדנים"
משפחתה של נעים הגיבה לשינוי המקצוע, כך היא מספרת, בשעשוע קל. "הם חשבו שאני צוחקת עליהם", היא צוחקת בעצמה, וברצינות מוסיפה כי "בהתחלה חלק מהם אפילו ניסו להסביר למה לא כדאי לי וטענו שזאת עבודה גברית, שהידיים שלי ייראו כמו של גבר ועוד סיבות שקשורות לתפיסה, שאי אפשר להכחיש שקיימת, שמדובר במקצוע גברי. אבל אחרי שכולם עיכלו את הבחירה שלי, אין אחד שלא תומך בי ומפרגן לי. אני יצור אחר, והם רגילים לזה והבינו שאני מאושרת ושמחה יותר, ושטוב לי לעבוד במשהו שאני באמת אוהבת".
לאחר שהחליטה שהיא הולכת על השינוי, עברה נעים קורס של חצי שנה. "אין מסלול מסודר ללימודי אינסטלציה", היא מסבירה, "כל אחד עושה את זה אחרת, והרבה פעמים הידע עובר מאב לבן. אני התחלתי ללא רקע אז הלכתי למכללה, ולאחר מכן חברתי לאינסטלטורים מקצועיים כדי להמשיך ללמוד.
"היה קשה למצוא מישהו לחבור אליו, כי רוב האינסטלטורים שזקוקים לעובדים צריכים דווקא מישהו שיעשה את העבודה הלא מקצועית, השחורה, ואני רציתי להיות האיש המקצועי. בסוף הצלחתי לחבור לשני מקצוענים ולמדתי מהם במשך שנתיים עד שיצאתי לעצמאות".
דיקלה מספרת ששמעה על נשים נוספות, אבל עדיין לא פגשה אותן. קולגות שכן פגשה, לצד לקוחות רבים, מגיבים פעמים רבות בהרמת גבה כשהם מבינים מי עומדת מולם. "התגובות הן בעיקר פליאה, אבל גם הערכה רבה", היא מספרת, "יש לפעמים גם יחס שלילי או זלזול וחוסר אמון, ואני מבינה למה זה קיים, כי ברור שיוצא דופן לראות אישה במקצוע הזה ויש דברים שקשורים בכוח פיזי שלמתבונן מהצד אולי נראה מוזר איך אישה תתמודד איתם, אבל יש לי כלים מעולים להתמודדות עם כל בעיה, ואת רובן אני מצליחה לפתור".
מה את פחות אוהבת במקצוע?
"אני לא נהנית מביקור אצל אנשים חשדנים, כי אף אחד לא אוהב שחושדים בו או שחושבים שהוא גנב. למרבה הצער, הרבה לקוחות מרגישים חוסר ביטחון כשהם עומדים מול בעלי מקצוע מהסוג הזה, כי הם חוששים שינצלו את חוסר ההבנה שלהם כדי לעבוד עליהם או לגבות מהם מחיר גבוה לא בצדק - מה שאכן קורה לפעמים - אבל לי זה מפריע כי אני לא כזאת. יש הרבה מאוד אינסטלטורים מעולים, ורובם לא רמאים ועובדים קשה.
"בעבודה עצמה אין משהו שאני לא אוהבת לעשות באופן גורף. אם יש משהו שמגעיל אותי אלה הג'וקים, שאני נתקלת בהם כשיש סתימה בביוב..."
נתקלת פעם בלקוחות שחשבו שהם יודעים לפתור את הבעיה טוב ממך?
"אני כל הזמן מקבלת הנחיות מלקוחות. הם אומרים מה לעשות עד שאני עוצרת ומכוונת אותם ככה שיסבירו לי קודם כל מה הבעיה, ואז נמצא את הפתרון. גם גברים סופגים את זה, כמובן. אנשים נוטים להגיד מה הם חושבים שהפתרון, במקום לתאר את הבעיה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו