שלטון העם או שלטון השופטים: פסקת ההתגברות חיונית להצלת הדמוקרטיה

1 קשה להפריז בחשיבות פסקת ההתגברות לעתידנו. החל משנות ה־80 עברה זירת ההכרעה מהמקום הטבעי שלה, בית המחוקקים - אל בית המשפט. הסיבה היתה פשוטה ומקוממת: השמאל הבין שיחסי הכוחות השתנו, הפראים התרבו והציבור חוזר ובוחר בהם. נותר מעוז אחד בלתי נבחר מבין שלוש הרשויות: בית המשפט. מִשָּׁם יבוא עֶזְרָם.

בקצרה: בית המשפט השעה את הדמוקרטיה הישראלית, ולקח לעצמו את הזכות להחליט על עתידנו, מבלי שאנחנו האזרחים הסמכנו אותו לכך. הוא ביטל את האיזון בין שלוש הרשויות, ומינה את עצמו לקודקוד העליון במשולש הזה. העובדה שהחרפה הזאת לא השתנתה עד כה, היא כי נבחרי הציבור חששו ולא היו נחושים דיים לשים קץ לאַנומליה הזאת. 

חברות וחברים, לא רק הכנסת טועה, גם בית המשפט טועה. זה לא מובן? השופטים הם בשר ודם, הם לא מומחים ברוב התחומים שהם נדרשים לפסוק בהם. הם גם לא אובייקטיביים; יש להם השקפת עולם, שברובה מזוהה עם חלק קטן בציבור. לכן צריכה להיות דרך לתקן את טעויותיו. זו פסקת ההתגברות. 

 

בית המשפט העליון // צילום: אורן בן חקון

 

2 הגענו לכאן מ־70 גלויות, כולם פה משוכנעים שהם יודעים מה צריך לעשות, ונאבקים על הזכות לשכנע ולממש את רעיונותיהם. מה עושים כדי שלא תיווצר פה אנרכיה, ולא נגלוש למלחמת אזרחים חלילה? מסכימים על כללי משחק דמוקרטיים.

אלה החוקים. בני אדם יצרו אותם מתוך הסכמה, במקום היחיד המוסמך לכך: הכנסת, בית המחוקקים. אנחנו הסמכנו אותם לכך, בכך שבחרנו בהם. 

אבל מישהו "שבר את הכלים" ושינה את כללי המשחק תוך כדי תנועה. מה עשה בית המשפט מאז אהרן ברק? החליט שחוקי יסוד גוברים על חוקים רגילים; ועוד החליט שהחוק כשלעצמו לא מעניין, אלא פרשנות השופט.

לכו וקיראו פסקי דין, ספק אם תמצאו פסקים המתאימים ללשונו היבשה של החוק, (כמעט) רק כאלה המתאימים לפרשנויות מסוימות של החוקים, כפי שהשופט הבין - גם אם לא תמיד התכוונו לכך המחוקקים! השופטים אוהבים לצטט את עצמם או את קודמיהם, כלומר פרשנויות קודמות, כאסמכתא לפסיקתם הנוכחית. 

 

הקימו סניף עוקף דמוקרטיה 

3 כלל בסיסי ופשוט, "זכות העמידה" - כלומר, לא כל אחד יכול לפנות לבית המשפט בכל נושא שלא נוגע אליו ישירות - בוטל, מבלי שהתקיים על כך דיון. "זכות העמידה" היא עניין מקובל במדינות מתוקנות בעולם, אבל אצלנו מדובר בפראים. אז בית המשפט נטל בכוח את הזכות שלנו להחליט על חיינו וגורלנו, והחליט לכהן בתור הגננת הלאומית.

הדבר הזה פוגע במדינה, פוגע ביכולת המשילות, פוגע בביטחון המדינה ובכלכלתה, ובעיקר פוגע בזכותנו הדמוקרטית לבחור את נבחרינו ולאפשר להם להגשים את המצע שעל בסיסו בחרנו בהם. 

אילו "זכויות אדם", למשל, יש במתווה הגז שבית המשפט התערב בו? שום דבר, זה עניין של הרשויות. אלא אם כן אנחנו מרחיבים את הפרשנות של המילה "זכויות" ושל המילה "אדם" (היהודים מומחים בזה). מדובר באימפריאליזם שיפוטי, הסבור שמלוא כל הארץ משפט, ולכן השופטים יכולים לחוות את דעתם על כל דבר ביקום, גם אם החוק לא הסמיך אותם לכך. 

 

4 מדוע השמאל המפלגתי מגן על האנומליה הזאת? משום שבית המשפט משמש סניף עוקף דמוקרטיה עבורם. השמאל מפסיד פעם אחר פעם בבחירות, אבל מצליח להגשים את רעיונותיו ומצעו באמצעות שופטי העליון. שינוי המצב, אומרים ראשי השמאל, הוא "פגיעה בדמוקרטיה". באמת? המצב הנוכחי משמעותו שהשלטון בפועל נתון בידי השופטים.

הם מחליטים אם לאשר את הסכמת בית המחוקקים (=החוק) או לפסול אותו. זה אומר שרוחם מרחפת על כל תקנה והחלטה וחקיקה, גם כאלה שלא הגיעו מעולם לכדי יישום משום שלא צלחו את הייעוץ המשפטי שהביא בחשבון את פסילת בג"ץ. 

יש פה מעגל משפטי בלתי אפשרי. בכך הם בולמים גם המון דברים חיוביים. אז אם לא הציבור (הדמוס) שולט (קרטיה) באמצעות נבחריו, אלא קבוצה מורמת מֵעַם שגזלה את השלטון בטענה שחבריה חכמים יותר מההמון - מדובר בהגשמת רעיונו של אפלטון ב"תורת המדינה" בדבר שלטון הפילוסופים (הם יודעים טוב מכולם, מה טוב לנו), שישעיהו ליבוביץ' כינה "אבי אבות הפשיזם". 

 

נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק // צילום: גדעון מרקוביץ'

 

5 ומילה לשר משה כחלון. נותרת איש ליכוד בליבך ובנפשך. עכשיו, שלא בטובתך, אתה משמש תקוותם של אלה שהפכו את בית המשפט לסניף של מפלגתם. הם לא יצביעו עבורך. זכור מהיכן באת.

בית המשפט לא מגן על השכבות הללו, אלא על ההגמוניה של הקבוצה החברתית שמעולם לא השתייכת אליה ולעולם לא תקבל אותך אליה. על מי אתה מגן? ועל מה? 

נראה לך סביר שבית המשפט התערב במתווה הגז? מה זה עניינו? וסיפור המסתננים, שבית המשפט מגן עליהם, ולא על האנשים שמתוכם יצאת - מוצא חן בעיניך? העובדה שאתה כשר אוצר לא יכול להכין תקציב מבלי שזה יעבור את בג"ץ, נראית לך עניין סביר? כל כך מהר התרגלנו להיות עבדים חסרי יכולת החלטה, עד שאנחנו זקוקים לגננת? בבקשה ממך, מר כחלון, עזור להחזיר את השפיות ולאזן מחדש את היחסים בין שלוש הרשויות.

 

6 "פסקת ההתגברות" מכוונת לכך שבית המחוקקים צריך להתגבר על פסילת חוק של בית המשפט. האמת היא שמדובר בפסקת ההתבגרות - החברה הישראלית אינה צריכה גננת, היא בוגרת דיה להחליט על עתידה.

שופטי בית המשפט העליון אינם חכמים יותר מאיתנו, אינם מומחים יותר מאחרים בשלל נושאים שלא למדו מעולם, אינם מבינים יותר מאיתנו בפילוסופיה, במוסר, בביטחון, בכלכלה. הם מונו על ידינו למטרה אחת בלבד: לשפוט לפי החוקים שחוקקנו. לא יותר ולא פחות. 

הממשלה הנוכחית צריכה לעשות מעשה היסטורי ולהחזיר את האיזון הראוי בין הרשויות, לאחר שהופר באדנות בידי אהרן ברק וסיעתו. בשושן הבירה אמר מרדכי לאסתר המלכה: "וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת". הגיע זמנכם למשול. מעתה אל תאמרו פסקת ההתגברות, אלא פסקת העצמאות. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו