"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מי עצר את הטנק הסורי בדגניה

קצין במיל טען שבקבוק התבערה שלו עשה את העבודה • לוחם גולני אמר שהפגז שלו הוא שעצר את מכונת המלחמה • כיצד פתר צה"ל את הוויכוח העתיק?

,עודכן
הטנק בכניסה לקיבוץ דגניה א' // צילום: מתוך אתר הקיבוץ

יש עובדה אחת שברורה ומוסכמת על כל תושבי דגניה א' - שבטנק הצרפתי מסוג רנו, שנמצא עד היום בכניסה לקיבוץ, אפשר לראות את החור של פגז הפיא"ט שפגע בו. אבל בנוגע לדרך שבה הוא נוצר? שם כבר יש חילוקי דעות.

ספר חדש של אסף עברי חוזר אלימי מלחמת העצמאותולפלישה הסורית, ופותח מחדש את הסוגיה הטעונה – ממה נפגע הטנק שעצר את הסורים בכניסה לקיבוץ דגניה.

חמישה אנשים בסך הכל טוענים שהם אלו שהכריעו את הקרב מול הטנק. בתחילה טען אל"מ ברוך (בורקה) בר-לב, חבר משק דגניה, שהוא זה שעצר את הטנק המסתער עם בקבוק מולטוב. אך ב-1990 טען לוחם גולני בשם שלמה אנשל שהוא זה שעצר את מכונת המלחמה באמצעות פגז פיא"ט. אם זה לא מספיק, ישנם לוחמים נוספים שטוענים שגם להם יש חלק בעצירתו. הוויכוח נמשך כבר שנים, ללא הכרעה ברורה.

עברי כותב מנקודת מבטם של חמשת הטוענים לכתר, בסיפור שמתרחש בספר 19 שנים מאוחר יותר, כאשר ישנה סיטואציה דומה. למעשה, הוא אומר, לא מדובר בפולמוס סתם ובקרב על ויכוח, אלא במעשה כמעט חסר סיכוי שמטרתו לעצור את הכובש הסורי. המיתוס הינו מכונן, הוא טוען בספר, ודומה בכך למה שהתרחש במלחמת יום כיפור.

במרכזו של הסיפור – האדם מול הטנק – חבר קיבוץ שהשליך בקבוק תבערה ועצר את מכונת המלחמה שנייה לפני הכניסה למשק. הצבר החדש, קץ הגלות. ישראל הקטנה שנלחמת בענק הערבי – דוד הקטן מול גוליית הענק. חמשת צבאות ערב שפלשו לישראל ופתחו מולנו במלחמה.

הספר נכתב בצורה שבה המחבר בונה קו העלילה שנשזר בין הדמויות השונות. מתברר שלהיות גיבור זה לא קל. כמו כוכבי ריאליטי - גיבורים לרגע ואחרי זה נשכחים. במקרה הזה, הגיבורים שזכו לרגעי תהילה במלחמה ב-48 ולאחר מכן חוזרים אל אלמוניותם. האחד הפך לפקיד בחברת סולל בונה, אחר הפך להיות חימושניק.

והוויכוח על הקרדיט? אותו לוחם גולני טען כי הוא חקר את הקרב ופרסם תחקיר שקובע שבקבוק התבערה לא עצר את הטנק. מנגד הגנו אנשי הקיבוץ על גרסת בקבוק המולוטוב וטענו שאלו הם שהבעירו את הטנק, והפגזים נורו רק לאחר שנפגע ושאנשי הצוות נהרגו.

כיום הגרסה הרשמית של צה"ל הינה מעין פשרה – הטנק נפגע אומנם מהפגז, אך הושמד באמצעות בקבוק מולוטוב. תמיכה במיתוס הוותיק, אך גם חיזוק של העובדה ההיסטורית שהטנק נפגע קודם מפגז.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר