מי עצר את הטנק הסורי בדגניה

יש עובדה אחת שברורה ומוסכמת על כל תושבי דגניה א' - שבטנק הצרפתי מסוג רנו, שנמצא עד היום בכניסה לקיבוץ, אפשר לראות את החור של פגז הפיא"ט שפגע בו. אבל בנוגע לדרך שבה הוא נוצר? שם כבר יש חילוקי דעות.

ספר חדש של אסף עברי חוזר אלימי מלחמת העצמאותולפלישה הסורית, ופותח מחדש את הסוגיה הטעונה – ממה נפגע הטנק שעצר את הסורים בכניסה לקיבוץ דגניה.

חמישה אנשים בסך הכל טוענים שהם אלו שהכריעו את הקרב מול הטנק. בתחילה טען אל"מ ברוך (בורקה) בר-לב, חבר משק דגניה, שהוא זה שעצר את הטנק המסתער עם בקבוק מולטוב. אך ב-1990 טען לוחם גולני בשם שלמה אנשל שהוא זה שעצר את מכונת המלחמה באמצעות פגז פיא"ט. אם זה לא מספיק, ישנם לוחמים נוספים שטוענים שגם להם יש חלק בעצירתו. הוויכוח נמשך כבר שנים, ללא הכרעה ברורה.

עברי כותב מנקודת מבטם של חמשת הטוענים לכתר, בסיפור שמתרחש בספר 19 שנים מאוחר יותר, כאשר ישנה סיטואציה דומה. למעשה, הוא אומר, לא מדובר בפולמוס סתם ובקרב על ויכוח, אלא במעשה כמעט חסר סיכוי שמטרתו לעצור את הכובש הסורי. המיתוס הינו מכונן, הוא טוען בספר, ודומה בכך למה שהתרחש במלחמת יום כיפור.

במרכזו של הסיפור – האדם מול הטנק – חבר קיבוץ שהשליך בקבוק תבערה ועצר את מכונת המלחמה שנייה לפני הכניסה למשק. הצבר החדש, קץ הגלות. ישראל הקטנה שנלחמת בענק הערבי – דוד הקטן מול גוליית הענק. חמשת צבאות ערב שפלשו לישראל ופתחו מולנו במלחמה.

הספר נכתב בצורה שבה המחבר בונה קו העלילה שנשזר בין הדמויות השונות. מתברר שלהיות גיבור זה לא קל. כמו כוכבי ריאליטי - גיבורים לרגע ואחרי זה נשכחים. במקרה הזה, הגיבורים שזכו לרגעי תהילה במלחמה ב-48 ולאחר מכן חוזרים אל אלמוניותם. האחד הפך לפקיד בחברת סולל בונה, אחר הפך להיות חימושניק.

והוויכוח על הקרדיט? אותו לוחם גולני טען כי הוא חקר את הקרב ופרסם תחקיר שקובע שבקבוק התבערה לא עצר את הטנק. מנגד הגנו אנשי הקיבוץ על גרסת בקבוק המולוטוב וטענו שאלו הם שהבעירו את הטנק, והפגזים נורו רק לאחר שנפגע ושאנשי הצוות נהרגו.

כיום הגרסה הרשמית של צה"ל הינה מעין פשרה – הטנק נפגע אומנם מהפגז, אך הושמד באמצעות בקבוק מולוטוב. תמיכה במיתוס הוותיק, אך גם חיזוק של העובדה ההיסטורית שהטנק נפגע קודם מפגז.