"כל מה שגדלתי עליו נמצא בתוך השירים שלי"

1984. תשמ"ד. היו כאלה שחששו, אולי בעקבות ספרו של ג'ורג' אורוול, שסוף העולם יגיע. לשלמה ארצי, מנקודת מבט של שנים רבות אחרי, זה היה סוף העולם כפי שהוא הכיר אותו. הוא היה אז בן 34 והוציא את אלבומו ה־17(!) "תרקוד", וכשמדובר בארצי, הריקוד אינו רק המחול ברחבה, אלא מסמל גם יחסים, אהבה וסקס, ובעיקר תנועה כצורך חיים חיוני.

"תרקוד, היא אמרה לי, תרקוד... תרקוד כל עוד אתה יכול, אני לא בנוי לשיעור מחול... איך כל יום בסביבות חמש ושלושים, צל נופל מצמרות הברושים". זה הצל המעיב על חייו של שלמה ארצי בן ה־35, שמרגיש שהוא חייב להשתנות, גם במחיר פרידה. "עכשיו בין ברושים אחדים - זה אני שרוקד... די לבדי".

כיום, כשנדמה שלארצי יש מגע קסם שהופך כל יצירה חדשה שלו להצלחה מסחררת, קשה לדמיין את הדרך הארוכה והקשה שהביאה אותו עד ההמראה עם "תרקוד". למרות שהפך מייד בתחילת דרכו לכוכב גדול, עוד בתקופת שירותו הצבאי בלהקת חיל הים (את "פתאום עכשיו פתאום היום", שזיכה אותו במקום הראשון בפסטיבל הזמר 1970, הוא שר עדיין במדים), הוא לא היה שלם עם היותו זמר. אולי בגלל החינוך בבית הוריו, שהתייחסו למקצוע הזה בזלזול. עשר השנים הראשונות בקריירה שלו, מגיל 20 עד 30 (1979-1969), היו תקופה של לימוד, חיפוש, ניסוי וטעייה. הרבה הצלחות, אך גם לא מעט כישלונות.

בימים שבהם שוק התקליטים הישראלי היה קטן ומצומצם הוציא ארצי לא פחות מעשרה אלבומים והקליט עוד עשרות שירים, בכל מיני הפקות ותוכניות רדיו וטלוויזיה. הזיגזג בדרכו היה דרמטי. הוא היה כוכב ענק, ייצג את ישראל באירוויזיון עם "את ואני", הקליט את שיריו באנגלית ובגרמנית, אבל זמן קצר לאחר מכן לא הצליח להביא 50 איש למועדון "צוותא".

הוא הלחין להפליא שירי משוררים, ומצד שני הקליט פרודיות על כוורת ומוזיקה מזרחית, הקים הרכב רוק, שר שירי ילדים ולהיטי פופ ופיוטים של יהודי ספרד ושירי המגילה של איציק מאנגר; הוא היה "זמר מבצע", שהקליט לחנים של מיטב המלחינים, וגם סינגר־סונגרייטר, שכתב והלחין בעצמו. 

המפתח להבנת דרכו הארוכה והמפותלת הוא אלבומו החמישי, "לכל החברים מהמסע מים אל ים", שיצא בתחילת 1974, זמן קצר אחרי מלחמת יום כיפור. בהשפעת טראומת המלחמה, יצר ארצי את אלבומו האישי והשלם ביותר עד אז, שסימן את הכיוון לעתיד. שילוב געגועים לארץ ישראל ולחברים הוותיקים, לצד רצון להתעדכן ולהישמע "עכשווי" מבחינה מוזיקלית. למשל, בחידוש רוק ל"ככה סתם" של התרנגולים עם ציטטה מהחיפושיות. שילובים של גיטרות רוקיות ומזרחיות, אקורדיון וחליל לצד קאנטרי רוק, רית'ם אנד בלוז ופאנקי. שירים שכתב והלחין, לצד לחנים שלו לנתן יונתן, איציק מאנגר, אהוד מנור ונתן אלתרמן. שואה, מלחמה, ארץ ישראל, חברים, אהבה.

ארצי היה זקוק לעוד שנים אחדות והתלבטויות לא פשוטות כדי להפוך את הנושאים האלה למרכז יצירתו. ב־1978 הוא החליט לפרוש מהמקצוע, הקליט אלבום פרידה בשם "גבר הולך לאיבוד", וחשב שזהו זה. אבל הסוף, כמו בחיים, הוא לעיתים רק ההתחלה. באלבומים הבאים הוא הלך והעמיק את החיטוט הנפשי ועיצב את האמירה שלו עם "דרכים", "חצות", ו"מקום". כל האלבומים האלה, הכוללים כל כך הרבה קלאסיקות בדיעבד, לא זכו להצלחה גדולה.

ארצי היה מוכן לשינוי, גם אם יצריך פרידה מהשותפים הוותיקים. הוא הפסיק את העבודה עם יאיר שרגאי ומשה לוי (שהתחיל באותו זמן לעבוד עם שלום חנוך), ובמין הצרחה שחמטאית, החל לעבוד עם המפיק המוזיקלי שעשה עם חנוך את "תמוז", "אדם בתוך עצמו" ו"חתונה לבנה" - לואי להב. ארצי היה מוכן לתת לו להיות המוביל ומקבל ההחלטות.

העטיפה של "תרקוד" עדיין נשאה חסות של בנק הפועלים, והאמן הבולט בהופעות באותה תקופה היה שלום חנוך. אבל כאן החל ארצי את ההמראה שלו. אחריו באו "לילה לא שקט", "חום יולי אוגוסט", "כרטיס ללונה פארק", "ירח", "שניים", "אהבתיהם", "צימאון", "שפויים", "אושר אקספרס", "קצפת", ועוד המון אוספים ושיתופי פעולה ובעיקר הופעות חיות. שלמה ארצי לא מפסיק לרקוד.

בשיחה איתו ב־2009 ניסיתי להבין מה מניע אותו. מה שורש הריצה האינסופית הזאת, והצורך שלו לחזור שוב ושוב אל הגדרת עצמיותו, בתוך המקום והזמן שבו אנחנו חיים. "כל מה שגדלתי עליו נמצא בתוך השירים שלי", הוא אמר. "החיפוש שלי אחרי הישראליות נובע מהעובדה שהוריי עשו אותי בקפריסין, כשני מעפילים שנמלטו מהשואה. אני נולדתי בעפולה כשהם גרו באוהל בעמק יזרעאל. כל חיי מושפעים מכך שאני ואחותי היינו ילדים בתוך משפחה חסרת משפחה.

"אני חושב שילדים כאלה, שהיו שם, לא התמלא להם שק האהבה אף פעם. יש להם צורך לעשות משהו כל הזמן, שמא יתפסו אותם בוכים. יש לי צורך שיאהבו אותי, וזו הסיבה לכך שאני עושה את זה. יש כאלה שאולי אין להם צורך כזה. אני מכור לזה. אחרת אני מפחד שאטבע בעולם הזה. 

"באתי לעולם בשביל לראות ולכתוב. בעיקר אני נורא אוהב את העובדה האמיתית, שלא הבנתי כשהייתי צעיר, שאנשים מקשיבים לשירים. אז כמו שאני מקשיב לשירים של אחרים, וחלק מהם עיצבו את חיי, אני פתאום נהייתי אחד המעצבים האלה. אני אומר את זה בענווה, כי זו זכות בשבילי. לא יכולתי להיפרד מזה אף פעם". 

•  •  •

שלמה ארצי (69) הוא הזמר המצליח ביותר בישראל, זוכה פרס אקו"ם על מפעל חיים (2009). בגיל 16 החל לכתוב ולהלחין שירים עם חברתו לספסל הלימודים, רבקה מנשה (לימים ריקי גל), והם הופיעו יחד בשם "צמד סינַי". בסוף שנות ה־60 התגייס לצה"ל, שירת שנה וחצי בחיל התותחנים, ולאחר שנפצע עבר ללהקת חיל הים. 

מאז שחרורו ב־1970 הוציא 25 אלבומי סולו, שיתף פעולה עם זמרים שונים וקיים מופעי ענק בכל רחבי הארץ, ובייחוד באמפי קיסריה. בין שיריו המוכרים - "מלך העולם", "אהבתיה", "ירח", "חום יולי אוגוסט", "נבראתי לך", "שיר פרידה", "שיר בבוקר בבוקר", "גבר הולך לאיבוד", "פתאום כשלא באת", "צוותא", "תחת שמי ים התיכון" ועוד.