"לא חושב שיצליחו לחזור על ההישג שלי"

"דבר אחד מרכזי אני זוכר מהפיינל פור במוסקבה, ב־2005: שניהלתי את המשחקים עם שתי זריקות בישבן בכל יום. חטפתי שם אבנים בדרכי השתן, סבל נורא שלא מהעולם הזה. לא סיפרתי על זה לעוזרים שלי, דן שמיר ויעקב ג'ינו, בטח לא לשחקנים. רק מאמן הכושר ורופא הקבוצה ידעו. הייתי יושב באימונים על השלטים ומשתגע מכאבים. לא יכולתי לעמוד על הרגליים. כשחזרנו לארץ עם הגביע, אני נסעתי מייד לבית חולים.

זאת היתה שנה מעולה עם עונה מצוינת. שמרנו על הסגל הטוב שלנו מהעונה הקודמת, וכשהגענו לפיינל פור, זה היה עניין פסיכולוגי: מי יתפקד ברגעי הלחץ. מכרתי לכולם שהלחץ יהיה על הרוסים.

היתה לי קבוצה טובה. רק לראות את השקט הנפשי והתפקוד של שאראס, הווינר הענק הזה. ופארקר, שידע לעשות הכל במגרש, תמיד בא ראשון לאימון והלך אחרון ומעולם לא התלונן. וניקולה וויצ'יץ', שאם הוא לא היה בקבוצה ועשה מבאסטון שחקן, באסטון היה משחק בבית"ר בנימינה. 

באנו מוכנים. ואז קרתה הפתעה גדולה: טאו ויטוריה הספרדית ניצחה את צסק"א. ואנחנו ניצחנו את פנאתינייקוס ועלינו לגמר. 

בשנת 2000 עליתי לגמר הראשון שלי עם מכבי מול פנאתינייקוס ביוון, והפסדתי. ב־2001 ניצחתי אותם ואת השועל הסרבי אובראדוביץ' בגמר בפריז, והבאתי את גביע אירופה הראשון שלי. ב־2002-2003 לא אימנתי את הקבוצה, וב־2004 חזרתי למכבי ושוב זכיתי בגביע אירופה.

והנה, אני שוב בגמר. אי אפשר היה לזלזל בספרדים. היו להם שחקנים מעולים, שרבים מהם הגיעו אחר כך ל־NBA. ידענו שיהיה גמר קשה.שיחקנו כמו גדולים, ועשינו את זה שוב. זכיתי בגביע אירופה השני שלי ברציפות, בק טו בק! הישג עצום. הרגשתי שאני בחלום. זכיתי גם בתואר מאמן השנה ביורוליג.

כשחזרנו עם הגביע היו החגיגות העצומות בפארק הירקון. טירוף אמיתי. לא חושב ששתיתי כל החיים כמו בימי החגיגות. איזו שמחה אדירה.

שיחקנו כדורסל יצירתי, מודרני, התקפי, מלהיב. היינו מסדרים את ההגנה כך ששאראס לא ישמור, וניקולה לא יהיה אחריו. תמיד חשבתי מה המאמנים האחרים יעשו, וצריך לזכור שהתמודדתי מול שועלים סרביים. איתם צריך מאמן עם ביטחון בניהול משחק. אתה נרדם לחצי שנייה - והם משנים הגנה ומענישים אותך. אני אהבתי שהם ירדפו אחריי, ולא להפך.

אני רואה היום קבוצות באירופה שמשחקות בלי יצירתיות, עם תרגילים שעשיתי כבר לפני 15 שנה. מעתיקים הגנות, עושים התקפה עם שחקנים שלא מתאימים, לא משנים, לא מתקדמים. אני והצוותים שלי תמיד השתכללנו. משנה לשנה. 

היו לי עוזרים מצוינים. דיוויד בלאט ודן שמיר, ארז אדלשטיין, אריק שיבק ואחרים. אימנתי כאן דורות של שחקנים, שהגיעו לנבחרות ולהישגים גדולים. לקחתי אליפויות - מקטסל, דרך ילדים ונוער, ועד הבוגרים, ולא רק במכבי ת"א. 

אני מאושר מהקריירה שלי. הייתי בר מזל. אני לא חושב שמישהו יצליח אי פעם לחזור על ההישג שלי - שלושה גביעי אירופה בחמש עונות. תעירו אותי מהקבר כשזה יקרה. אפילו אני לא יכול לשחזר את ההישג הזה. וגם בגמר החמישי שלי, אחרי שנה בפראג מול צסק"א, אם מסינה המאמן שלהם לא היה מביא את השופט מהבית - היינו לוקחים עוד גביע.

•  •  •

פיני גרשון (66) נחשב למאמן המצליח ביותר בהיסטוריה של הכדורסל הישראלי ואחד הבכירים באירופה. זכה עם מכבי ת"א בשלוש אליפויות אירופה (2001, 2004, 2005), בשבע אליפויות מדינה ובשבעה גביעי מדינה. הביא תואר אליפות היסטורי להפועל גליל עליון וגביע להפועל ירושלים. אימן גם במכבי ראשון לציון, בהפועל גן שמואל ובהפועל ת"א, והיה עוזר מאמן הנבחרת. באירופה היה מאמן אולימפיאקוס היוונית ומאמן נבחרת בולגריה. לפני שלוש שנים מונה למנהל המקצועי של נבחרות ישראל בכדורסל.