"עובדה" וקוץ בה: אילנה דיין בדרך להפוך לאמנון לוי?

הסיפור של טייסת הקרב רוני צוקרמן הוא מהחומרים שמהם עשויים סרטים דוקומנטריים בפריים טיים של "קשת". היא נולדה בקיבוץ לוחמי הגטאות, וסבא וסבתא שלה עמדו בחזית הקרב בגטו ורשה. בתור אישה הגשימה את עצמה בכך שהפכה לטייסת, והשתתפה גם במלחמת לבנון השנייה והגנה על המדינה שהדורות הקודמים במשפחתה נאבקו כדי להקים. מדובר במישהי שהקשיבה היטב למדריכות בטיול לפולין בכיתה י"א, אז נבנה הקשר הישיר בצורה מזוקקת בין מחנות ההשמדה לשירות הקרבי בצבא. צוקרמן הקשיבה ויישמה. היא רהוטה, מרשימה למדי וחדורת מוטיבציה. גם אם אתה טיפוס ציני ועמוס שנאה עצמית, כמו רבים בישראל של ימינו, קשה שלא להתרשם מהנוכחות של האישה הצעירה.

בן שני, כדרכו, יצר סרט רגיש ומרגש שגרם, אני מניח, לעשרות אלפי אנשים בישראל להזיל דמעה על הספה בבית כשהשאריות של הקורנפלקס מלכלכות להם את הטרנינג, ובמקביל שאר תושבי הבית ביקשו מהם לבכות בשקט כי יש ליגת אלופות. הסיפור היה מהודק להפליא, והוכיח לנו שמבחינת אריזה אין מתחרים לקשת. כמעט שכחנו שאנחנו בעצם צופים בפרק של "עובדה", פעם תכנית תחקירים והעונה האחרונה מסחטת דמעות וראיונות מתוזמנים.

"עובדה" של השנה מחויבת לסיפורים שכאלו כי היא נאבקת על הרייטינג שלה ועל קיומה בעולם האכזרי שלאחר הפיצול, שהפך פחות סבלני וסובלני ויותר קשוח. תחקירים? טיפול בעוולות חברתיות? כניסה ישירה בטייקונים? מי שמחפש לשרוד בעידן של אחרי הפיצול חייב ללכת לכיווני אמנון לוי ופחות לעיתונאות אמיצה.

ככה זה בטלוויזיה המסחרית של ימינו. נכון, בקנה עדיין ממתין לנו סרטו של עמרי אסנהיים על ניצולי הנגמ"ש בסג'עייה, ו"עובדה" תמשיך לספק לנו דוקומנטציה ברמה הגבוהה ביותר שאפשר למצוא במסך הישראלי, אבל השאלה היא אם מסחטת הדמעות הזו מספיקה כדי להשאיר את התכנית בלב הקונצנזוס הישראלי. האם המאמצים הללו יגרמו לראשי הזכיינית להבין שהיא בכל זאת נחוצה? גם אם תשיל מעצמה כל ניסיון לאתגר את השיח, ותסתפק ברייטינג הגבוה יחסית שהתכניות הללו מצליחות להביא בתוך שממת הפריים טיים, עם ויתור על עיתונאות פר אקסלנס. עוד עונה נשוב?

"קוד צוקרמן", "עובדה", "קשת 12", 21:00