"הייתי ווינר. לא פחדתי לקחת אחריות בכדור האחרון, לקלוע ולנצח"

הובלנו בנקודה. חזרנו מטיים אאוט אחרון. רודי ד'אמיקו, המאמן שלנו, בנה בשבילי תרגיל כך שאקבל את הכדור האחרון ואזרוק לסל.  

זה היה מהלך אחרון שלנו בגמר גביע אירופה מול סינודיניה בולוניה האיטלקית, שניצחה אותנו באותה עונה פעמיים, בבית ובחוץ. כל כך הרבה פעמים לפני המשחק הזה לקחתי על עצמי את האחריות וניצחתי משחקים בזריקה האחרונה. ידעתי שגם הפעם אני חייב לעשות את זה, שהאחריות על הכתפיים שלי. 

מוטי ארואסטי, מי אם לא הוא, מסר לי את הכדור, וזרקתי לסל. והכדור נכנס. ההפרש עלה ל־3 נקודות. האיטלקים עוד הספיקו לקלוע סל בשניית הסיום, אבל זה כבר לא שינה כלום. ניצחנו בנקודה, 80:79, וזכינו בגביע אירופה! כל הקהל באולם הקטן בשטרסבורג, 3,000 איש, היה ממש על המגרש, ומייד בשריקת הסיום רצו אחרינו בשמחה אדירה. אנחנו נמלטנו לכיוון חדרי ההלבשה, והיחיד שנשאר על המגרש היה שמוליק זיסמן. מישהו מפיב"א ביקש ממנו להניף את הגביע, כי כולנו ברחנו מהקהל שרק רצה להרים אותנו על הכתפיים בהתלהבות.

אחר כך חזרנו, והניפו אותנו על הכתפיים, השמחה היתה ענקית. זאת היתה שנה נפלאה, שבה זכינו בכל התארים האפשריים - ליגה וגביע בישראל, גביע בין יבשתי שבו ניצחנו את ריאל מדריד, וגביע אירופה לאלופות.

היה לנו כינוי מיוחד למאמן שלנו - ד'אמיקו מזליקו. המון משחקים חשובים ומכריעים שלנו איתו ניצחנו בנקודה. לפני משחק הגמר מול בולוניה, שמלוק (מחרובסקי, מנהל הקבוצה) בא אלי במלון ולחש לי באוזן: "ד'אמיקו מזליקו, ד'אמיקו מזליקו. רק עוד מזליקו אחד. עוד מזליקו אחד".

היינו קבוצה מנצחת. תלכיד מנצח ומשקיע, מפרגנים אחד לשני, קבוצה של ווינרים, עם מוטי ואולסי פרי וג'ים בוטרייט ושמוליק זיסמן וארל ויליאמס ואחרים. בכל אימון נתָנו מיליון אחוז. אני התייחסתי לכל אימון כאילו זה המשחק הכי חשוב ומכריע, לא הסכמתי להפסיד בשום אופן. מוטי היה שואל אותי במהלך האימונים, "מיקי, מה אתה מסתער עלי כאילו שאנחנו במשחק מכריע?", ואני אמרתי לו שאני לא רואה ממטר, גם באימונים. תמיד חשבתי רק על ניצחון. 

ד'אמיקו קיבל קבוצה מאוד מוכנה ומנצחת, פרי עמלם של רלף קליין והעוזר הנהדר שלו אריה דוידסקו. רלף ידע ללכד אותנו, להפוך אותנו לקבוצה מנצחת, עם אופי מיוחד. הוא הדריך אותנו למקומות הכי נכונים, והיה מזה הרבה גם ב־1981, ובפרט בגמר גביע אירופה לאלופות.

לפעמים אני יושב בבית עם הנכדים שלי וצופה במשחקים הגדולים שלנו מהתקופה ההיא, בשחור לבן. ואני אומר לעצמי, וואו. אני רואה איך לא פחדתי לקחת אחריות בכדור האחרון, לקלוע ולנצח. הייתי ווינר, זה דבר שנבנה עבורי ונתן לי ביטחון. מגיל 14, המועדון בנה אותי להצליח ולנצח. רלף עמד על כך והדריך אותנו כך שהכדור האחרון יגיע אלי, עבדנו על זה באימונים, וזה הוכיח את עצמו. הרבה משחקים ניצחתי עם הבאזר.

תמיד דבקתי במטרות של הקבוצה, והייתי ספורטאי קבוצתי. למרות התחרותיות, הקפדתי תמיד על הגינות. מעולם לא הורחקתי ממשחק. מעולם לא נשרקה נגדי עבירה טכנית.

לשמחתי הייתי שותף להישגים עצומים בקריירה שלי. לזכייה בגביע אירופה הראשון ב־1977, להישג הענק שאני לא רואה איך אפשר לחזור עליו - מקום שני באליפות אירופה לנבחרות ב־1979, לשנה המושלמת עם מכבי ב־1981, ולעוד שלל זכיות בליגה ובגביע בישראל. מה שעזר לנו כל השנים להצליח היה הביחד שלנו, ההמשכיות, המנטאליות, האמונה האמיתית שעולים לנצח בכל משחק והתלכיד הנכון של הקבוצה. 

אני מאוד שמח שגם רועי וניב, הבנים שלי, הלכו בעקבותיי לכדורסל ועשו ועושים קריירה יפה. ניב משחק בהפועל אילת. רועי הוא עורך דין במקצועו, פרש ממשחק פעיל ומשמש כמנהל המקצועי של רמת השרון, מאמן קבוצת נוער, מאמן אישי ושותף איתי ועם ניב במחנה הקיץ שלנו בכדורסל.

גם בתי עדי, שמתגוררת בלוס אנג'לס, היא עורכת דין במקצועה ואמא במשרה מלאה, שעוסקת הרבה בספורט ־ריצה, חדר כושר, אירובי. יש לי שישה נכדים, שחלקם כבר עושים חיל בכדורגל ובכדורסל. הנכד שלי דן, שהוא בן שנה וחצי, כבר ממלמל כל הזמן "בֹּול, בֹּול". הוא מכוון מדויק.

אני חושב שתרמתי לספורט הישראלי את האופי שלי, ואת האמונה שאפשר לנצח בכל משחק, בכל אולם, ומול כל קבוצה. בלי זה, צסק"א באמת לא היתה אוכלת אותה.

•  •  •

מיקי ברקוביץ (64) נחשב לכדורסלן הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים. נולד בכפר סבא, ובגיל 11 הצטרף לקבוצת הילדים של מכבי ת"א. בין השנים 1988־1971 שיחק במכבי עם הגופייה מספר 9, וזכה איתה בשני גביעי אירופה, 16 אליפויות מדינה ו־13 גביעי מדינה. ב־1979 הוביל את נבחרת ישראל להישג השיא שלה אי פעם - מקום שני באליפות אירופה. שיחק גם במכבי ראשון לציון, הפועל ירושלים והפועל ת"א. ב־1991 נבחר לרשימת 50 השחקנים הגדולים של אירופה, ולפני שנה נכנס להיכל התהילה של פיב"א, ארגון הכדורסל הבינלאומי. פרש ממשחק ב־1995, ומאז ניהל קבוצות כדורסל שונות. כיום איש עסקים.