"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הגשש שמעודד צעירים בדואים להתגייס

סא"ל (מיל') מוחמד אל־הייב ששירת בעבר כגשש בצה"ל מרצה בפני צעירי המגזר הבדואי על חשיבות הגיוס • פרויקט מיוחד

,עודכן
סא"ל (מיל') מוחמד אל־הייב

סא"ל (מיל') מוחמד אל־הייב, המכונה "אדום" עוד מימי השירות בלבנון, מהווה מקור השראה לצעירים, בעיקרבני המגזר הבדואי.

לפני כ־20 שנה קנה עולמו כשצעק "עצור" למפקד מחלקה בגבעתי אז, גיא ביטון, כשזיהה שהוא עומד לדרוך על מוקש. במשך 20 דקות שנידמו לנצח ניצב ביטון כשרגלו באוויר - עד שהמוקש נוטרל בהצלחה - ומאז "אדום" לא עוצר לרגע.

את שירותו הצבאי סיים כמפקד עלעשרות גששים באוגדה 80על גבול מצרים וירדן ובמסגרת התפקיד נפגש עם מנהלי בתי ספר ושייח'ים, הקים חוגי בית ועסק רבות בעידוד גיוס צעירים מאוכלוסיות הבדואים בצפון ובדרום. בד בבד, הוא פעיל חברתית ומרצה במכינות הבדואיות בניצנה ובגבעת חביבה על העצמה, חשיבות הגיוס והשליחות בגיוס בצה"ל. "להתגייס לצה"ל מבחינתי זה אומר להכי קרבי שיש", אומר אל־הייב (45), תושב בית זרזיר. כשהוא נשאל על המוטיבציה המניעה אותו, מספר אל־הייב על ההיסטוריה של השבט שלו הקשורה במדינה, ועל פציעתו שלו ושל שני אחיו בעת השירות הצבאי.

לדבריו, "הילדים שלי כל הזמן שואלים: 'אבא, איך שרדת את זה? איך נשארת שפוי?' התשובה שלי - אילולא האהבה הזו שיש בי למדינה - לא הייתי יכול לנוע קדימה ולהתקדם בצבא ובכלל. זה בדיוק המסר שאני מעביר לצעירים בני העדה - שאנחנו חיים במדינהששווה להילחם עליה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר