כל עובד והסגנון שלו

בשיתוף ברק רום

החפיפניק שעושה את המינימום
בהערכת השנתית הוא ככל הנראה יקבל ציון טוב, בעיקר כי הוא יודע לגרום לכולם לחשוב שהוא נורא עסוק. אבל הטיפוס הזה הוא סוג של טרמפטיסט. כלומר, עושה את המינימום הנדרש כדי שהבוס יחשוב שהוא תרם חלק משמעותי בפרויקט. האמת היא שהוא עצלן, אבל זה לא פוליטיקלי קורקט לקרוא לו ככה. בגלל שהוא תמיד מתחמק ממטלות, רוב הסיכויים שתעדיפו כבר לבצע את המשימה במקומו ולו כדי לחסוך את כל התירוצים “המשכנעים” שהוא יציג בפניכם למה הוא לא יכול לסייע. הוא מצדו תמיד ינסה לסנג’ר אתכם שתעשו דברים בשבילו ויגרום לכם להרגיש כאילו הוא בכלל עשה לכם טובה ולא להפך.

האנונימי שאף אחד לא פיצח
יש עובדים שתמיד חייבים להיות במרכז העניינים ומשקיעים משאבים רבים במיתוגם האישי ויש את אלה שנחבאים לכלים, שאף אחד לא מכיר. הם יכולים לעבוד אתכם שנים רבות, תדעו מה שמם, אבל לא מעבר לכך. יש להם פני פוקר, הם כמעט לא מתערבים בעבודה, הם גם לא יס מנים, אלא פשוט טיפוסים מופנמים או כאלה שמעדיפים להיות כמו שוויץ - ניטראליים ובלי אויבים. המופנמות עשויה לעלות להם בקידום ומצד שני, הסטטוס קוו הזה מצוין למי מי שרוצה שיתנו לו לעבוד בשקט וזהו.

המבאס שלא מאמין שתצליחו
בכל צוות יש אחד כזה, מישהו שיוריד את ההתלהבות לאפס. אפילו אם זכיתם בלקוח ענק, מבחינתו לא השגתם כלום. הוא תמיד רואה שחורות, צופה שהפרויקט ייכשל והוא גם מוכן לספר לכל מי שרוצה לשמוע – שהעתיד נראה רע. הוא לא לוזר, פשוט פאסמיסט וקטן אמונה. אל תתנו לו להרוס לכם את המוטיבציה לכבוש את העולם.

הסטנדאפיסט שחושב שהוא מצחיק
כמו בבית הספר, גם בחברות ההייטק יש בדחנים שמריצים דחקות על חשבון הממומנים, מחקים את הקולגות, יורדים על הלקוחות וחושבים שהחיים הוא מערכון אחד גדול. יש את אלה שבאמת משעשעים ובילוי אתם הוא תענוג גדול ויש כאלה שבעיקר מצחיקים את עצמם. אפשר להעמיד פנים ולגחך בנימוס או לרמוז להם שעדיף שישמרו את הבדיחות להזדמנות אחרת. כלומר, לאחרי שעות העבודה.

הרדוף שחושב שכולם נגדו
הבוס אמר שהפרויקט לא טוב? הוא מיד חושב שמאשימים רק אותו. הוא סוג של קורבן כפייתי, שאף אחד לא באמת רוצה להקריב אבל הוא זה שבוחר להעמיד את עצמו בקו האש. הפרנואידיות שלו עשויה להיות מעיקה מאוד, הוא חושב שהוא עילוי גדול ולחברה יש מזל שיש לה מישהו כמוהו. בפועל, הוא זה שמושך אליו ביקורת ויוצא חוץ נגד כולם. אבל אף אחד לא מעז להגיד לו דבר, כי ממילא הוא סבור שכולם נגדו.

הרכלן שמעביר אינפורמציה
אם תרצו לדעת מי קיבל העלאה בשכר או מי יוצא עם מי, אתם כבר יודעים למי לפנות. הרכלן האולטימטיבי, שמצטט את כולם, שמה שמספרים לו מיד עובר הלאה לרוב גם בניסוח אחר רחוק מאוד המציאות. זה יכול להיות יעיל כשהוא מוסר מידע חשוב אבל יכול להפוך למטרד ששיחת חולין עמו הופכת לחדשות הבוקר בפינת הקפה. נסו לספר לו את המינימום ההכרחי ולחלץ ממנו רק מה שבאמת מעניין לדעת.

זה לא ידידותי לסביבה ומרחיק את כולם
מודעות היא לא רק מתי לדבר ומתי לשתוק, היא גם מתי להשתמש בדאודורנט. זה בדיוק הטיפוס הלא מודע, שאוכל בצל ולא מצחצח שיניים או שכח שהוא רץ למשרד מרתון ועכשיו מבשם את האוויר בניחוח דביק שעושה חשק לסתום את האף. הוא גם אוכל לידכם דגים או מפיץ ניחוחות אימה בלי חלילה לבקש סליחה או להרגיש רע. ניתן להריח אותו ממרחקים, אז נסו להתרחק ככל שאפשר…

החנפן שמפרגן רק לאינטרסים של עצמו
מנהלים לא אוהבים לשמוע ביקורת, אבל הם כן אוהבים שיש להם מעריצים שמספרים להם כמה הם הבוסים הכי מושלמים ביקום. החנפן כבר למד שעדיף ללקק לבוסים או למנהלים הבכירים כדי להתקדם. הוא מחמיא גם אם אין סיבה, הוא מפרגן (בעיקר בשביל שיאהבו אותו), הוא יעשה הכל כדי שיאהבו אותו…אפילו ילשין על חברים. ברגע שקלטתם שהוא הסחבק של הבוס, נצרו את לשונכם…הלשון שלו כבר עושה מספיק נזק…

עכשיו שאתם מכירים ויודעים מי הטיפוסים, תדעו גם איך לסבול את קיומם או חפשו עבודה חדשה כדי לרענן את האוכלוסייה במשרד…

מאמר זה נכתב ע”י יועץ השמה בחברת Gotfriends - חברת השמה מובילה בתחומה, המכירה את צרכי התעשייה מקרוב ותדע להתאים לכם את המשרות הרלוונטיות ביותר - בהתאם לתנאים שתגדירו וכל זאת בליווי אישי עד למציאת התפקיד הבא שלכם בהייטק.

בשיתוף ברק רום