המהלך שהוציא (כמעט) את כולם מנצחים

בפוליטיקה בפרט, בכל מהלך משמעותי, יש מפסידים ומרוויחים. בחלוף המשבר הקואליציוני, התפנו במערכת הפוליטית לסיכומים ומיהרו לחשב למי הועיל המשבר, למי הזיק ומי גרף ממנו רווחים. התוצאות: כמעט אחדות דעים כי המנצחים רבים וגם כאן, הכישלון, כרגיל, נשאר יתום.

 

ברשימת המנצחים, נמצאים חברי הקואליציה כולם: נתניהו, ליברמן, כחלון, בנט, ליצמן ודרעי. אבל לא רק. ברשימת המנצחים מופיעים גם אורלי לוי ויאיר לפיד.  ברשימת המפסידים בולטים חברי האופוזיציה ובראשם המחנה הציוני והנהגתו – יצחק הרצוג ואבי גבאי וציפי לבני.

 

בנימין נתניהו: ראש הממשלה נכנס למשבר הקואליציוני ערב נסיעתו לוושינגטון. נתניהו החליט שהוא משאיר את הדרמה המקומית מאחוריו, לידי מרשיו הפוליטיים – בעיקר לשר יריב לוין ולח"כ דודי אמסלם. הוא, מבחינתו, "עסק בעיקר": פגישה עם נשיא ארה"ב טראמפ עמו דן בשינוי הסכם הגרעין עם איראן, באיום מסוריה ולבנון ובשלל נושאים מדיניים, בטחונים וכלכליים.

 

כשחזר, המשבר התעצם, תפס את הכותרות ואת סדר היום הציבורי, והשכיח את חקירות המשטרה ובעיקר את הנעשה ב"מתקן המבודד" שבו מוסר עדות מי שהיה יועצו הקרוב ודובר משפחתו במשך שנים, ניר חפץ. כך שלפחות לשבועיים – נתניהו שלט בסדר היום: תחילה מדינית, אחר כך פוליטית ולסיום, היום ומחר – לקראת אישור תקציב המדינה לשנת 2019, גם כלכלית. בכל המקרים, מדובר בנושאים שנוחים לראש הממשלה ושבמהלכם הוא מנהיג ובסופם הוא מנצח.

 

השאלה המרכזית, האם נתניהו מעדיף להגיע להחלטה האם להגיש נגדו כתב אישום, החלטה הנתונה בידי היועץ המשפטי לממשלה, כשהוא מכהן - או אחרי שהתמודד לבחירות ולפי הסקרים מנצח, נשארה לא ברורה. נתניהו, הצהרתית, אומר כי הוא נגד בחירות מוקדמות ומעוניין שהממשלה תסיים את ימיה בנובמבר 2019. זהו הקו התואם את קו ההגנה שלו שקובע כי לא יהיה כלום.

 

אלא שכמה משרי ממשלתו ופרשנים רבים אחרים, מאמינים כי נתניהו היה מעוניין בבחירות בזק, תוך 3 חודשים. כאשר הבין שליברמן, בנט וגם האופוזיציה בראשות אבי גבאי לא מוכנה להסכים איתו, הוא ויתר. כך שלמעשה, נתניהו הפסיד בקרב סמוי כלשהו, אך למרות זאת, אין לכך שום הוכחות וכרגע נראה שגם אם הפסיד בקרב - הוא ניצח במערכה כולה.

 

אביגדור ליברמן: שר הביטחון שנלחם עבור החיילים (מפרשת אזריה ועד חוק הגיוס), ראש מפלגת מרכז ימין, חילוני – עומד על העקרונות שלו ומנצח - כך הצטייר ליברמן השבוע. השר שדרש לא לקבל את חוק הגיוס בגרסת המפלגות החרדיות, שדרש כי השרה סופה לנדבר לא תפוטר גם אם תצביע נגד החוק ומי שדרש שהצבא יהיה חלק מגיבוש החוק - גרף את כל הקופה.

 

נפתלי בנט:  יו"ר הבית היהודי הוביל את הקריאה שלא ללכת לבחירות: "פייק משבר", הגדיר אותו ואף העלה את האפשרות שנתניהו מעוניין בבחירות בגלל החקירות - דבר שהוביל אותו לעימות ישיר מול הליכוד. אלא שהעימות לא פגע בו, שכן הוא מתעמת עם הליכוד בנושא מוסרי – נגד השחיתות השלטונית ובעד הממלכתיות – ולא בנושאים מדיניים או ביטחוניים, שם בימין מרוצים מהתנהלות נתניהו. בסופו של יום, גם בנט וגם שותפתו להנהגה איילת שקד, לא התחבאו ויצאו בכל הזדמנות אל מול המצלמות - במהלך שהוכתר בניצחון.

 

משה כחלון: שר האוצר שהתעקש  להעביר את תקציב המדינה לפני שהכנסת יוצאת לפגרת האביב, יכול לסמן וי.

 

ליצמן ודרעי: נציגי המפלגות החרדיות הצטיירו כמי שלא מוותרים על הנושאים המרכזיים שחשובים להם: קדושת השבת (עבודות הרכבת, פתיחת עסקים בשבתות), מידור הלא אורתודוכסים מהכותל ועכשיו חוק הגיוס. אז נכון שלבסוף הם נאלצו לסגת צעד אחורה, אך למרות שההסכמים הקואליציוניים קובעים כי יש לשמור על הסטטוס קוו, הם מצליחים לכרסם בו ולזכות בממשלה הטובה ביותר עבור צרכיהם המגזריים.

 

אורלי לוי: חברת הכנסת שפרשה מ"ישראל ביתנו" והפכה למותג של טיפול בנושאים חברתיים, בת לבית ליכודי שורשי מסורתי, זכתה במשבר הזה בסקר מחמיא בשעת צפיית השיא שצופה לה 5 מנדטים (!) -אפילו יותר מהארבעה הצפויים לפי אותו סקר של ליברמן. ברור שכעת היא תצטרך למצוא שם למפלגה החדשה, חברים נחשקים לשיבוץ בעשירייה הראשונה ושותפים פוטנציאלים לעתיד.

 

יאיר לפיד: יו"ר מפלגת יש עתיד, הכריז, בניגוד לאבי גבאי, כי הוא מוכן ללכת לבחירות מיד, גם תוך 3 חודשים כפי שרצה ראש הממשלה. לפיד, שלפי כל הסקרים יהיה המועמד המרכזי להחלפת נתניהו, נמא כעת במאבק להצטייר כראש האופוזיציה האמתי מול נתניהו, ובכך הוא ניצח השבו.

 

אבי גבאי ויצחק הרצוג: ההחלטה של מפלגת העבודה לומר: "בחירות כן, אבל לא במועד שנתניהו יקבע" – גם אם היא נכונה מבחינה אסטרטגית, תקשורתית היא התפרשה כגמגום ופחדנות. ראש הממשלה זיהה וניצל זאת בלעג נגדם, שלא סייע לגבאי שגם כך מדשדש בסקרים.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו