"להעיר את הדב": הערב האינטליגנטי של קשת

עד כמה נדיר לקבל סדרת דרמה בשולי הפריים טיים שלאחרי הפיצול? כמעט כמו שזה היה נדיר לקבל סדרה כזו בעידן שלפני הפיצול. אתם זוכרים את התדהמה על ההצלחה של "פלפלים צהובים", אללה ירחמה, כמה דיונים על כך שאפשר לעשות תוכן איכותי בעברית שלא כולל תבשילים או מרוצים בלב מאפליית הרייטינג? אז הנה, חזרו כאן ליוצרת של "פלפלים", קרן מרגלית, כי סוס מנצח לא מחליפים בגופים שמרניים כמו ערוצי טלוויזיה, והתוצאה מעניינת למדי.

הסדרה, שנקראה במקור "יומנים", עוסקת בשבירת טאבו מרכזי של החברה המודרנית-בורגנית. הפסיכולוג שאליו הולכת הדס, גיבורת הסדרה (נועה קולר, שהיינו כותבים עליה שהיא הדבר הבא, אבל היא מתרחשת ממש עכשיו ומעוררת סקרנות לגבי העתיד המקצועי שלה לנוכח הבחירות המצוינות ברובן שהיא עושה בקריירה שלה), מנהל יומן סיכום של פגישה ביניהם והדבר מגיע אליה במכתב. יחסי ההעברה בין המטפל למטופל - מה אנחנו כמטופלים חושבים שהמטפל חושב עלינו, ואיך המציאות מצטיירת באמת, נחשפים בכמה רבדים ונמצאים במרכז.

הסדרה הזו אמורה למשוך ל"קשת" את מי שלא צופה בה באופן שוטף ובאופן טבעי היא מוצמדת ל'ארץ נהדרת", במין הצהרה שיום שני הוא הערב האינטליגנטי של הזכיינית. אפשר להמר שהיא תעשה את זה והקהל שקצה נפשו מהריאליטי יסגור את הלילה עם היצירה הזו ואף יזדהה עמה. קחו למשל את דמותו של דרי (יוסי מרשק, שהולך ומסתמן כמשה איבגי של הטלוויזיה הישראלית). בעלה המוחלש של האישה החזקה והדומיננטית הוא השתקפות לא רעה של החברה הישראלית, אך כזה שלא מקבל ביטוי אמיתי זולת סדרות סטריאוטיפיות, כמו "רמזור".

מספיק לנתח את שתי הדמויות הללו כדי להבין שהסדרה הזו מוותרת מראש על קהל רחב, אבל משיגה בעצם שתי מטרות: הראשונה והבולטת היא שקשת עדיין עושים את הטלוויזיה של ישראל. השנייה, והחשובה יותר, היא שעם הכסף שהסדרה הזו תעשה במכירתה לחו"ל נוכל לקבל מוצרים דומים גם בהמשך. וגם זו נחמה בעידן הטלוויזיוני הקשה של ימינו.

ראוי לציין גם את הבחירות המוזיקליות בפתיח - "אפריקה" של גלעד כהנא, ובמהלך הפרק הראשון "כמה ענוג" של נוער שוליים, וכמובן השירה של המבוגרים והילדים בסצנות הראשונות. עוד מילה על הצילום הטוב תמיד של איציק פורטל, שמעניק לסדרה בדיוק את ההשלמות הרצויות לסדרת טלוויזיה שלא מזלזלת בצופיה ולא מחליקה פינות.

"להעיר את הדב", קשת ‭ 22:30 ,12 ‬