62 שנה אחרי: משפחות הרוגי "קרב השבעה" נפגשו

מפגש מרגש התקיים ביום חמישי האחרון בין משפחותיהם של שבעת הנופלים שנהרגו ב"קרב השבעה", שהתרחש ב־1956באזור בית גובריןונדחק לשולי הזיכרון.

לחללי הקרב אין הנצחה משותפת באף מקום, משפחות הנופלים מעולם לא קיבלו דו"ח מסודר על האירוע ולא נפגשו ביניהם. כעת, לאחר 62 שנה, ביוזמת בית ספר שדהכפר עציוןנפגשו המשפחות והחברים של החללים במקום הקרב שבו נלחמו ונפלו יקיריהם והפיחו חיים בסיפור הגבורה בקרב שנשכח.

ב־10 בספטמבר 1956 הגיע קורס מ"כים של עתודאים ומילואימניקים לאימון ניווט והנחת מארבים בשטח אש סמוך לבית גוברין. הכוח ערך אימון שאליו יצאו שמונה כיתות בפיקוד קצינים. במהלך האימון חצתה פלוגה ירדנית של כוחות המשמר־הלאומי את הגבול לשטח ישראל ותקפה את כיתתו של סג"מ דוד מנדס. ארבע כיתות אחרות נחלצו לעזרת הכיתה המותקפת בניסיון לאפשר לה לסגת משטח ההשמדה שבו הותקפה, אך הכוח הירדני היה בעל עדיפות מספרית, יתרון הפתעה, וכוח אש עדיף - והסב אבדות לכוחותינו.

נלחמו בעקשנות ובגבורה

במהלך הקרב נהרגו שלושה לוחמי צה"ל וגופותיהם נסחבו לשטח ירדן. עוד שלושה נתפסו חיים, נגררו, עברו התעללות ונרצחו באכזריות בשטח הירדני. גבריאל (גבי) בקשט ז"ל, ההרוג השביעי, נפצע במהלך הקרב ונפטר כעבור שבועיים בבית החולים. אילן דרושקובסקי, בנימין המאירי, זאקס שמואל, משה לרמן, יעקב פרידלנד ויהושע צרויה הם ששת החיילים שנהרגו במהלך הקרב.

בתחקיר שנערך בבית ספר שדה כפר עציון בשנה החולפת נלמדו אירועי הקרב, ועולה ממנו שלמרות שהכוחות בשטח נקלעו לקרב כאשר ידם על התחתונה, הם נלחמו בעקשנות ובגבורה. לוחמים נפצעו ונהרגו בעת שניסו לחלץ את חבריהם הפצועים מהשטח וערך הרעות נשמר לאורך כל הקרב למרות נתוני הפתיחה הקשים שלו. לא זו בלבד שהחיילים שנהרגו לא זכו להוקרה לאחר מותם, לאחר הקרב ועדת החקירה של פיקוד מרכז שקלה לשפוט ולהדיח חלק מהמפקדים בקרב, במקום להוקיר אותם על גבורתם בלחימה.

"40 שנה לא עסקנו בזה"

במהלך המפגש, עומר, הבן של אחייניתן של בנימין המאירי, עמד במקום שבו התחולל הקרב וקרא שיר שכתב בנימין לפני מותו: "פה בשממה הזאת במכורה הזאת השוממת באש הררים וצוקים לחיות ולמות". אילנה אחותו של גבי בקשט הגיעה למפגש ביחד עם בנה שקרוי על שמו, עם בתה ונכדתה. אילנה הביעה תקווה לכך שאחרי כל השנים שבהן משפחתה התמודדה עם השכול, כעת גם עם ישראל ישמע על סיפור הקרב: "מה שאותי מפליא זה שאיש לא שמע על הקרב הזה ואיש לא יודע איך זה היה חוץ מקרובי המשפחה. האירוע הזה הוא מאוד חשוב, בשביל שבדורות הבאים מישהו יידע על זה".

אך הסיפור לא היה ידוע גם בקרב חלק מהמשפחות, כפי שמסביר עקיבא פלק, בן דוד של משה לרמן, שסיפר ל"ישראל היום" שרק 40 שנה לאחר הקרב נחשף לסיפורו של משה ועלה לקברו. "המכה היתה מאוד קשה לכל המשפחה ו־40 שנה בערך לא עסקנו בזה", אמר, "אני הייתי פה בקורס קצינים על יד בית גוברין שבוע שלם ובכלל לא חיברתי בין המיקום לקרב".

כעת הוא מקווה שינציחו את הלוחמים כך שכל עם ישראל יכיר את סיפור גבורתם: "אני מקווה שבשיתוף פעולה נצליח לעשות אתר הנצחה, יש כבר רעיון להנצחה בבאר שסמוכה לאזור הקרב ונגישה למטיילים בסופי שבוע. אני מקווה שזה ייצא לפועל". ירון רוזנטל, מנהל בית ספר שדה כפר עציון, אמר ל"ישראל היום" כי "מדובר בפרויקט שמייצג את הטוב בחברה הישראלית, את היכולת לבוא גם אחרי 50 או 60 שנה ולומר תודה למשפחות שאיבדו את היקר מכל למעננו".