למי שעוד היה זקוק להוכחה שבבית הלבן החליפו דיסקט, באה ההכרזה האמריקנית על הכללתו של איסמעיל הנייה ברשימה השחורה של פעילי טרור, ולימדה כי בוושינגטון יש בעל בית חדש, המתכוון ברצינות למה שהוא אומר, שאינו מוכן שמישהו יפריע לו או ינהג בו שלא בכבוד, בעל בית שקודם יורה ואחר כך מדבר.
הצעד האמריקני נגד הנייה הוא סמלי בעיקרו, שהרי יש להניח שלמנהיג חמאס אין נכסים בארה"ב שעליהם יכול הממשל להניח את ידו. אפשר גם לשאול כיצד זה אדם כמו הנייה לא צורף עד כה לרשימה השחורה.
אולם אחרי כל זה המסר מוושינגטון הוא ברור: הנייה וחמאס הם חלק מהבעיה ולא חלק מן הפתרון, ולממשל של טראמפ אין כל כוונה "לחבק" את חמאס ולהיכנס עמו לדיאלוג בתקוות שווא שבחלוף השנים הארגון יתרכך ויתמתן.
טראמפ וממשלו רואים בחמאס בדיוק את מה שהוא: ארגון המעורב בהתקפות טרור נגד אזרחים, ובהם גם אזרחים אמריקנים, ופועל כדי לחבל בניסיון האמריקני לקדם שלום באזור. דומה שיש קשר ישיר בין קיצוץ הסיוע האמריקני לאונר"א, ה"סוכנות להנצחת בעיית הפליטים ולהנצחת הסכסוך הישראלי-פלשתיני", ובין העיצומים שהוטלו על הנייה. ארה"ב מאותתת שמי שהתרגל לראות בה כספומט למשיכת כספים, יצטרך מעתה להביא בחשבון את עמדותיה וגם שבהתמודדות למול הטרור אין גוני ביניים של חצי טרוריסט או ארגון טרור בעל זרוע מדינית לגיטימית.
לממשל של טראמפ אין כל כוונה "לחבק" את חמאס. איסמעיל הנייה // צילום: AFP
זהו גם מסר לאבו מאזן, המאמין שיוכל לשחק עם ממשל טראמפ כפי שעשה לקודמיו בבית הלבן, ושמבקש לטפל בחמאס באמצעות תהליך של פיוס פנים-פלשתיני במקום להיאבק בו.
יש להניח שכמו בעקבות ההכרזה של טראמפ על ירושלים כבירת ישראל, ימהרו באירופה לגנות ולמתוח ביקורת על הממשל האמריקני. זה לא צריך להטריד יתר על המידה את טראמפ, מכיוון שהאמריקנים הם השחקן היחיד בעיר, ודבר לא יזוז באזור בלעדיהם. האתגר של טראמפ הוא אפוא לתרגם שורה של הצהרות ומהלכים, סמליים בעיקרם, בסוגיית הסכסוך הישראלי-פלשתיני - ואגב גם בשאלת איראן - למדיניות כוללת ולצעדים מעשיים בשטח. זה יהיה מבחנו של הנשיא האמריקני בשנתו השנייה בבית הלבן.