עשרות ציוצים ופוסטים מנחמים שיגרו אמש חברי האופוזציה למשפחתו של הרב רזיאל שבח ז"ל. דמעות תנין ניגרו מעל הודעות דובר שבלוניות בתיקיית המסמכים "השתתפות בצער".
ליבם עם האלמנה וששת היתומים שנותרו לבד, אבל את שאר האיברים הם העדיפו להשאיר במרכז, איש מהם לא טרח להגיע להלוויה אף על פי שהמשפחה ביקשה בכל לשון להצטרף ולעטוף אותו בדרכו האחרונה. שנאמר, אנוכי בגוש דן וליבי גם.
ההפקרות הגשמית, הרוחנית והאישית של השמאל כלפי המתיישבים היא לא דבר חדש, אבל היא הגיעה אתמול לשיאים של ניכור והפכה לאכזריות של ממש.
בוז למאבק בטרור
ההחלטה על תרגיל פוליטי שייאלץ שרים מימין לנטוש הלוויה של קורבן טרור בישראל, מבזה לא רק את מי שהגה אותה, אלא את היהודים ובני האדם באשר הם. זהו בוז למאבק בטרור, בוז לעם ישראל, בוז לסולידריות וחמור מכל - בוז למת.
קשה לחשוב על כאב המשפחה ברגע שבו האופזציה קרעה מהם את המנהיגים שהגיעו לחלוק כבוד אחרון ליקירם. קשה להבין איך יהודי מאלץ יהודי לנטוש את קבר אחיו ואת האבלים מעליו.
התשובה נעוצה בכותרות הימים האחרונים: "אחרי שנים של רפיסות - השמאל מרים ראש", קבעו העיתונאים ערב הסירוב לקזז את גליק בחוק המרכולים, חסון ושות' הסמיקו קלות והסיקו מייד ש"לב" זה לחלשים. מסתמן שאם רק יקפידו להיות חסרי רחמים, יקבלו סוף סוף קצת קרדיט מעיתונאים. ומה יותר חשוב מזה? הא, חברים?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו