"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

היום שבו איבדתי 69 חברים בבת אחת

"בעודנו אוכלים הגיע האלחוטן והודיע שאבד הקשר עם הצוללת" • 50 שנה אחרי, נזכר הקצין בחבריו שנהרגו

,עודכן
בן-זאב על הרציף בפורטסמות // צילום: יהושע בן יוסף

50 שנים חלפו, אבל את חורף 1968 אשא איתי עד יומי האחרון. הייתי אז קצין צעיר בדרגת סגן שנמנה עם צוותצוללת הדקר. השתתפנו בשיפוץ הצוללת שנקנתה על ידי ישראל, וכשסיימנו עלינו עם הדקר לסקוטלנד, שם ביצענו איתה אימוני היבנות. האימונים נמשכו שמונה שבועות, ובמהלכם למדתי להפעיל את הצוללת ולהילחם באמצעותה. כשסיימנו את הלימודים, חזרנו למספנות הצי הבריטי פורטסמות'. מפקד הצוללת, יענקל'ה רענן, הודיע לי שהמדינה קנתה במפתיע צוללת שלישית - ה"דולפין", אחות ללווייתן ולדקר. כשנגיע, הסביר, עלי לרדת מהדקר ולעבור לדולפין כדי להצטרף לצוות שישיט אותה לארץ. איתי הוחלט להוריד עוד שלושה נגדים בקבע וחייל אחד בסדיר: כרמל אברהם, ישראל רוזן, מאיר טל ויהושע שורש.

הורידו אותימהדקרכי רצו לתת לי קידום. בדקר הייתי סגן קצין המכונות של הצוללת, ובדולפין מוניתי לקצין המכונות הראשי. התנגדתי מאוד להעברה, משתי סיבות עיקריות: האחת, שהשקענו כל כך הרבה בשיפוץ ובאימונים עם הדקר, אז מה פתאום שלא נביא אותה גם הביתה? הסיבה השנייה נעוצה במפקד שלי, יענקל'ה רענן, שלא רציתי לקצר את שירותי תחת פיקודו. ניהלתי איתו ויכוחים נוקבים, אבל בסוף הוא שכנע אותי בקלות: הוא נתן לי פקודה.

הדקר יצאה מפורטסמות' ב־9 בינואר 1968, והדולפין יצאה יומיים אחריה באותו מסלול. כמותם, גם אנחנו עצרנו בגיברלטר ולקחנו משם דלק ומזון. משם נכנסנו לים התיכון והמשכנו להפליג מזרחה. היתה סערה נוראית. ביום שישי, בעודנו אוכלים ארוחת ערב, מגיע האלחוטן לתא הקצינים ומודיע שהוא קיבל מברק שאבד הקשר עם הדקר. אין לי מילים לתאר את גודל המכה וההרגשה האיומה לאבד בבת אחת 69 חברים. הכרתי את כולם.

ב־28 במאי 1999 חגגתי את יום הולדתי ה־55. זה היה ביום שישי. הגעתי הביתה לארוחה חגיגית, ופתאום הטלפון מצלצל. על הקו - בחורה מהטלוויזיה הישראלית, שמבשרת לי שמצאו את הדקר ומזמינה אותי להתראיין. ב־20:00 כבר הודיעו לכל עם ישראל שהדקר נמצאה.

היום, 50 שנה ליציאת הדקר למסע שממנו 69 חבריי לא שבו לביתם, אני מרגיש עדיין את התוגה. אני מרגיש שאני חייב להנציח את סיפורה של הצוללת דקר כל זמן שאני חי. אחת הדרכים להנציחה היא לקרוא לצוללת שבונים עכשיו בגרמניה בשם דקר; וכשיכניסו צוללת חדשה, לקרוא גם לה דקר - וכך לשמר את השם לדורי דורות.

israelhayom

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר