מיידיש דרך הגשש ועד הסמארטפון: שלושה דורות של עברית

שבעים שנה הם שלושה דורות. שלושה דורות של דוברי עברית חיים היום אלה בצד אלה.

הדור הראשון הוא דור בני המהגרים. הבנים של היקים, והפולנים, והספרדים, ואליהם הצטרפו בני העיראקים והמרוקאים. הדור הזה שמע בבית, וגם ברחוב, בליל של שפות. בגן הילדים, בבית הספר, בתנועת הנוער ובין חברים העברית כבר ניצחה ניצחון גמור. הדור הזה דיבר ומדבר עברית צברית, אבל מכיר לא רע את הספרות העברית הקלאסית ואת התנ"ך, את המשנה והתלמוד פחות. האידיאולוגיה הציונית שהולידה את העברית החדשה אינה זרה לו. הסלנג שלו היה ערבוב של ערבית פלמ"חניקית ויידיש גלותית. הדור הזה גדל עם המדינה והוא נע כמוה סביב גיל השישים, והשבעים, ואף למעלה מזה.

הדור השני, בני הארבעים והחמישים, גדל רובו בבתים של צברים. בליל השפות הלך והצטמצם. עדות המזרח והמערב החלו להתערבב. הדור הזה הוליד יצירה לשונית עברית פשוטה ושרירית, קרובה ללשון הדיבור, והעריץ את אלילי השפה, רובם זמרים ובדרנים: הגשש החיוור, לול, כוורת. הוא גדל על שפות מקצועיות שצמחו והתעבו, שפות שהגדירו את מדינת ישראל: שפת הצבא, שפת המשפט, שפת המחשב. הוא כבר שמע רדיו המדבר בעברית שווה לכל נפש, וצרך טלוויזיה עברית. היידיש בסביבתו הלכה ודעכה, האנגלית האמריקנית החלה למלא את כל החללים.

הדור השלישי הם בני העשרים והשלושים, וממשיכיהם הצעירים מהם. הם נולדו עם אצבעות על הסמארטפון, שפה קצבית של רשתות חברתיות, כתיבה מהירה בלשון דיבורית לא מהוקצעת. דווקא הסלנג שלהם, הפלא ופלא, הופך יותר ויותר עברי. אין לו אלילי עברית, ויחס הקדושה שאפף אותה בדורות קודמים נעלם כמעט לגמרי. ומצד אחר, הוא נושא את דגל השימור, ההקשבה לשפות הסבא והסבתא, לשירים שלהם.

בני כל דור מביטים אל המבוגרים או הצעירים מהם בספקנות ובחשד. בני דור המדינה חשים לפעמים שהעברית נעשית רדודה וריקה. ירון לונדון, כמשל, עמד בפתחה של מהפכת הרדיו המדבר בלשון בני אדם, אבל הלשון שלו נשמעת היום גבוהה, כמעט ספרותית. דור הביניים מתגעגע לאלה שהגדירו אותו, ההולכים ומזדקנים, מתגעגע לאיזו "עברית של כולם" במדינה של פעם. הדורות הצעירים חיים בתוך הרשת, חפים מאידיאולוגיה.

וכולם מדברים עברית, והיא מביטה בכל הדורות האלה ממבט של זקנה חכמה. היא שרדה את החורבנים, שרדה את הגלויות, שרדה את השואה והמלחמות. היא לובשת צורה ופושטת צורה, התגייסה להקמת המדינה, היא השפה שלנו, הישראלים, וכל עוד אנחנו שומרים עליה, היא תשמור עלינו.