"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מיידיש דרך הגשש ועד הסמארטפון: שלושה דורות של עברית

160 שנה חלפו מאז נולד אליעזר בן יהודה, ויום הולדתו הוא גם יום הלשון העברית • ד"ר רוביק רוזנטל מתחקה אחר התפתחותה של שפה ששרדה את הכל

,עודכן
צילום: ויקיפדיה // אליעזר בן יהודה

שבעים שנה הם שלושה דורות. שלושה דורות של דוברי עברית חיים היום אלה בצד אלה.

הדור הראשון הוא דור בני המהגרים. הבנים של היקים, והפולנים, והספרדים, ואליהם הצטרפו בני העיראקים והמרוקאים. הדור הזה שמע בבית, וגם ברחוב, בליל של שפות. בגן הילדים, בבית הספר, בתנועת הנוער ובין חברים העברית כבר ניצחה ניצחון גמור. הדור הזה דיבר ומדבר עברית צברית, אבל מכיר לא רע את הספרות העברית הקלאסית ואת התנ"ך, את המשנה והתלמוד פחות. האידיאולוגיה הציונית שהולידה את העברית החדשה אינה זרה לו. הסלנג שלו היה ערבוב של ערבית פלמ"חניקית ויידיש גלותית. הדור הזה גדל עם המדינה והוא נע כמוה סביב גיל השישים, והשבעים, ואף למעלה מזה.

הדור השני, בני הארבעים והחמישים, גדל רובו בבתים של צברים. בליל השפות הלך והצטמצם. עדות המזרח והמערב החלו להתערבב. הדור הזה הוליד יצירה לשונית עברית פשוטה ושרירית, קרובה ללשון הדיבור, והעריץ את אלילי השפה, רובם זמרים ובדרנים: הגשש החיוור, לול, כוורת. הוא גדל על שפות מקצועיות שצמחו והתעבו, שפות שהגדירו את מדינת ישראל: שפת הצבא, שפת המשפט, שפת המחשב. הוא כבר שמע רדיו המדבר בעברית שווה לכל נפש, וצרך טלוויזיה עברית. היידיש בסביבתו הלכה ודעכה, האנגלית האמריקנית החלה למלא את כל החללים.

הדור השלישי הם בני העשרים והשלושים, וממשיכיהם הצעירים מהם. הם נולדו עם אצבעות על הסמארטפון, שפה קצבית של רשתות חברתיות, כתיבה מהירה בלשון דיבורית לא מהוקצעת. דווקא הסלנג שלהם, הפלא ופלא, הופך יותר ויותר עברי. אין לו אלילי עברית, ויחס הקדושה שאפף אותה בדורות קודמים נעלם כמעט לגמרי. ומצד אחר, הוא נושא את דגל השימור, ההקשבה לשפות הסבא והסבתא, לשירים שלהם.

בני כל דור מביטים אל המבוגרים או הצעירים מהם בספקנות ובחשד. בני דור המדינה חשים לפעמים שהעברית נעשית רדודה וריקה. ירון לונדון, כמשל, עמד בפתחה של מהפכת הרדיו המדבר בלשון בני אדם, אבל הלשון שלו נשמעת היום גבוהה, כמעט ספרותית. דור הביניים מתגעגע לאלה שהגדירו אותו, ההולכים ומזדקנים, מתגעגע לאיזו "עברית של כולם" במדינה של פעם. הדורות הצעירים חיים בתוך הרשת, חפים מאידיאולוגיה.

וכולם מדברים עברית, והיא מביטה בכל הדורות האלה ממבט של זקנה חכמה. היא שרדה את החורבנים, שרדה את הגלויות, שרדה את השואה והמלחמות. היא לובשת צורה ופושטת צורה, התגייסה להקמת המדינה, היא השפה שלנו, הישראלים, וכל עוד אנחנו שומרים עליה, היא תשמור עלינו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר