"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"חיי מדף": נביאים אחרונים

הנבואה ניתנה לשוטים, ובדיוק בגלל זה אפשר לקרוא את הספרות מתוך עמדה נבואית

, עודכן
פסל של נוסטרדמוס בסן רמי בצרפת

"אכן, מתנת הנבואה תלך עימי לקבר", אמר על עצמו נוסטרדמוס ביהירות מוסמכת. האסטרולוג הצרפתי המומר, שעוד במאה ה־16 סיפק לאנושות מאות נבואות, הבין את הצורך האנושי בפירורי מידע ממה שטרם התרחש. הנבואות של נוסטרדמוס אמנם התבררו כבדיות כאשר הגיע זמנן (ואלו שכן התקיימו, קרו במקרה או היו צפויות), אך הן מככבות עד לימינו כאופציות אפוקליפטיות, האהובות על חובבי קונספירציות.

הנבואה, אם כן, ניתנה לשוטים, ובדיוק בגלל זה אפשר לקרוא את הספרות - כל ספרות - מתוך עמדה נבואית. לא כי היא חוזה את מה שעתיד להתרחש, אלא דווקא כי היא משתטה, מפספסת, חוטאת לעובדות, מסלפת ומדלגת על האמת. כשהיא יוצרת מציאות מדומה, הספרות מאפשרת לנו אלטרנטיבה ומייצרת תוואי אפשרי שניתן לצעוד בו.

המחשבה על הסופר העומד בשער וצופה אל האופק, רואה פני עתיד, אינה אלא קלישאה רומנטית חלולה. הסופר רואה, במקרה הטוב, נוף עירוני מרהיב עין, הנשקף מחלון חדר העבודה שלו (סופרים דלפונים מסתפקים בתצפית לחצרות אחוריות). אדרבה: איננו זקוקים לסופרים בתפקידם כאסטרטגים; רובם אף אינם כשירים לשיפוט שכלתני של מציאות. אנחנו זקוקים להם כחולמים וכהוזים. לא רק שמותר להם לטעות, רצוי שכך יעשו! טעותם עשויה להתברר בבוא העת כאמת שלא לשעתה.

במאמרו "פרנץ קפקא: בניית החומה הסינית", כותב ולטר בנימין כי דווקא המצב הסכיזואידי התמידי של יצירות קפקא הופך אותן לנבואיות. "את המוזרויות הגודשות את החיים בספריו ומתוארות בהם בדקדוק מופלג, על הקורא להבין רק כסימנים קטנים, אותות לבאות וסימפטומים של התקות, שהמחבר מרגיש בצמיחתן בכל מקום והקשר, אך הוא עצמו אינו מצליח להסתגל לסדרים החדשים. כך לא נותר לו אלא להשיב בפליאה, שאימה גדולה מהולה בה כמובן, לעיוותים הסתומים כמעט של הקיום" (מתוך "ביקורת ומראית עין"; מגרמנית: טלי קונס; רסלינג).

כך עלינו לקרוא ספרות: לא כמדריך לחיים אלא כהוראות הפעלה שהתפזרו ועלינו לאסוף אותן, לאורך זמן, בזהירות ובהתמדה. אף רומן לא ילמדנו מוסר ושום סיפור אינו טומן בתוכו תובנה אנושית שתסובב את ההיגיון שלנו על צירו. המלאכה היא ארוכת טווח, איטית, ומבטיחה תוצאות רק למי שיתמיד בה. בנימין מבהיר שבכתיבתו האלגורית, קפקא לא ניסה לרמוז או להזהיר. הוא רק נצרב ונפגע, נכנע להססנות וטבע בחרדה מפני העולם המודרני. כל כישלונותיו אינם אלא "סימנים קטנים", שהקורא לעומקם יפגוש את פירושם, בעוצמה רבה, במהלך חייו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר