כל מה שקורה בהוליווד בחודשים האחרונים קצת עשה אותי מבולבל. מצד אחד, קווין ספייסי (שהואשם בשורה ארוכה של הטרדות מיניות) ולואי סי.קיי (שהודה כי נהג לנצל את מעמדו כדי לענג את עצמו בפני נשים) נזרקו לכלבים, וכל הפרויקטים הנוכחיים והעתידיים שלהם נמחקו בלי להותיר זכר.
מצד שני, טיפוסים מפוקפקים מעולם הקולנוע, עם ותק גדול יותר, כמו וודי אלן ורומן פולנסקי, מוציאים במהלך התקופה הקרובה את סרטיהם החדשים כאילו כלום. מצד שלישי, מל גיבסון, שכבר נזרק לכלבים לפני כעשור, בעקבות תקרית אנטישמית ידועה לשמצה (ועוד שורה של אירועים אלימים שהגיעו אחר כך), מככב כעת ב"גבר גבר 2" - קומדיית חג המולד שמיועדת לכל המשפחה. אבל חכו, יש עוד.
כי לא רק שגיבסון - שהודה לפני כמה שנים שחבט בפניה של בת זוגו בשעה שהיא החזיקה בידיה את בתם הפעוטה - חוזר כאן לחיקו החם של המיינסטרים, אחרי ש"שילם את חובו לחברה" (או משהו בסגנון), עוד יש לו החוצפה לגלם אלכוהוליסט שוביניסט שמסביר לנכד הצעיר והחנון שלו שהדרך הכי טובה להתחיל עם בחורה זה לגשת אליה, להדביק לה נשיקה על השפתיים (בלי לבקש רשות, כמובן), ולהביא לה צ'פחה על התחת. כן, כן. מה ששמעתם. ולא רק שהנכד מקשיב ל"עצה", הרי שבגרנד פינאלה של הסרט הדבר גם מביא לו הצלחה אדירה. ולחשוב שרק בשנה שעברה גיבסון עוד כיכב ב"נמלטת", מותחן אלים שבו גילם לוזר גזען שמנסה לכפר על חטאיו.
על כל פנים, הנוכחות של גיבסון היא ללא ספק אחת הבעיות הבולטות ב"גבר גבר 2", אך היא רחוקה מלהיות הבעיה היחידה. למעשה, הצפייה בסרט הזה - שכאמור, מתייג את עצמו כ"קומדיה" - היא מבחן סיבולת לא פשוט. וגם נוכחותו של וויל פארל, אחד המצחיקנים האהובים עלי עד לאחרונה, אינה עוזרת להמתיק את הגלולה. אם כבר, להפך.
כזכור, הסרט הקודם, שיצא לפני שנתיים, התמקד ביריבות המשעשעת לכאורה שמתפתחת בין דאסטי (מארק וולברג), זכר אלפא גרוש וקשוח, לבראד (פארל), טיפוס רכרוכי ומרובע שהתחתן עם אשתו לשעבר של בראד (לינדה קרדליני), ושמשמש כעת האב החורג של ילדיו.
בסוף הסרט ההוא (שלא סחט יותר מכמה צחקוקים קלושים), השניים מצאו את הדרך להסתדר, ולכן, כדי שלא יהיה לכם משעמם חלילה, בתחילת סרט ההמשך נזרקים אל תוך העיסה גם האבות של דאסטי ובראד (גיבסון וג'ון לית'גו, בהתאמה), שמגיעים לבלות את חג המולד עם המשפחה.
ברגעיו הטובים, "גבר גבר 2" מזכיר את הגרועים שבסרטי אדם סנדלר ("מגודלים 2", לדוגמה). ברגעיו הרעים, הוא מזכיר למה יש בעולם כל כך הרבה אנשים ששונאים את אמריקה. ה"עלילה" - ששולחת את שתי המשפחות לחופשת חג בבקתה מושלגת בהרים - מורכבת מרצף ארוך של קלישאות עבשות, בדיחות ממוחזרות והשפלות סלפסטיקיות נחותות (שמכוונות כולן כנגד בראד ואביו). והעובדה שעל הדרך הסרט - שבשלב מסוים שולח את אחת מדמויותיו הצעירות לצוד תרנגולי הודו עם רובה, לקול מצהלות המבוגרים - גם מתעקש לקדם ערכים נוצריים שמרניים הופכת אותו למפגן חסר בושה של צביעות וטעם רע.
אם משהו מכל זה היה מצחיק, אז מילא. אבל כלום לא מצחיק. אפילו לא כמעט. לפני כמה שנים וולברג ופארל שרפו את המסך בקומדיית האקשן המצוינת "החבר'ה האחרים". הפעם הם בעיקר עוררו בי חשק לשרוף את המסך בעצמי. או לפחות לעקור לעצמי את העיניים. "גבר גבר 2" הוא באמת כיף לכל המשפחה. אבל רק אם אתם שונאים את המשפחה שלכם.
"גבר גבר 2" ("Daddy's Home 2"), במאי: שון אנדרס. ארה"ב 2017
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו