50 גוונים של יגון

הופעתו של ניק קייב בתחילת השבוע בתל אביב, שזכתה לביקורות מהללות (ובצדק), היתה הסיבה לעליית "עוד פעם עם רגש" ב־ HOT VOD, הסרט הדוקומנטרי שמתאר את העבודה על אלבומו האחרון "Skeleton Tree".

זהו לא סרט חדש. הוא נוצר כחלק מיחסי הציבור לאלבום. לאחר שבנו ארתור מצא את מותו בנפילה מצוק ובגופו שרידי LSD, קייב העדיף להוציא את הסרט מאשר להתמודד עם שאלות עיתונאים על מות בנו, וכך קיבלנו הצצה נדירה להתמודדות של קייב עם הטרגדיה ששינתה את חייו.

הסרט לא נוגע במוות של ארתור, לפחות לא בהתחלה. כמו מים שנעים במעגלים סביב פתח כיור, קייב מסתובב כל הסרט סביב הבור הפעור בנפשו. אמן המילים, זה שיודע להפליא בשירה מדויקת, ברורה, כועסת ובועטת - לא מוצא את המילים לתאר את הכאב, את הפצע, את האשמה. ואיך לעזאזל חיים עם זה כשמסביב הכל נראה כל כך נורמלי.

כן, החיים נמשכים, וכשהוא מסתכל במראה הוא רואה את אותו אדם, אבל בפנים הוא לעולם לא יהיה אותו אדם. הטראומה טרייה וצורבת כמו כווייה ואף על פי שקייב מנסה להראות שהכל מתנהל כרגיל, משהו מאחורי המבט שלו מסגיר את היגון שהוא מתקשה לבטא.

הסרט שביים הבמאי האוסטרלי אנדרו דומיניק מצולם בשחור־לבן, והוא נע כל הזמן בכמה רבדים השזורים זה בזה כשתי וערב: צילומי הדוקו ומאחורי הקלעים של הצילומים, קייב שמולנו על המסך וזה שמקריין, השירים והצילומים שכולם עבודת אמנות אחת גדולה - בדיוק כמו קייב האמן הרב תחומי.

"שירים חוזים לפעמים מצבים. בדומה לחלומות, גם לשירים יש אופי נבואי", אומר קייב באחת הנסיעות במכונית, כשהוא יודע שכולם שם בחוץ מדברים על כך, שלכאורה השירים שלו ניבאו את אסונו הפרטי. זאת חוכמת הבדיעבד והיא זולה ומצמררת וקל מאוד לשווק אותה. אבל היא טיפשית וקייב עצמו מבטל את הרעיון הזה כלאחר יד. הרבה גם נוטים לחשוב שהאלבום האחרון נכתב בעקבות מות בנו, אבל המציאות היא שהוא נכתב לפני כן, וקייב השלים את ההקלטות מייד לאחר הטרגדיה.

כל הסרט לא היה קורה אם האסון של קייב לא היה קורה. וצריך לומר שהבמאי וקייב מיודדים ואני מניח שכל סצנה שבו קיבלה את אישורו בטרם יצא הסרט. ואולי זה החלק היחיד בסרט שאני אמביוולנטי לגביו: מצד אחד חסר לי מבט "לא מצונזר" על קייב, מצד שני קיבלנו עוד יצירה אדירה שקייב חלק ממנה.

הסרט בנוי משלושה חלקים. החלק הראשון הוא סוג של גישוש. וורן, חברו של קייב ללהקה והדמות הבולטת בה, הוא זה שמתראיין. אחר כך קייב נכנס לתמונה וגונב כמובן את הפוקוס. החלק השני הוא חיטוט בקרביים של קייב ותהליך העבודה על השירים, והחלק השלישי הוא מבט על הבית והמשפחה. בסופו של חלק זה מגיע קייב לרגע אחד שמקרב אותו לצוק וגורם לו להביט למטה אל תהום נפשו הפצועה. "זה אחד הדברים שאיבדתי, תחושה של אמונה בעצמי. כאילו שפישלתי בגדול. כאילו שסוזי ואני הפנינו לרגע את המבט וזה השפיע. וזה השפיע באכזריות על הכל. האמונה בטוב שבעולם ובעצמנו התאדתה".