ביקורת טלוויזיה: תנו לה צ'אנס

תוכניות סאטירה מאז ומעולם היו הבעיטה בבטן הרכה של הקונצנזוס. הן היו הילד שצועק "המלך הוא עירום", אלו שמציבות את האבסורד, הרע והמעוות תחת זכוכית מגדלת ומראות לנו בדרך מתוחכמת ומשעשעת עד כמה העולם שבו אנו חיים דפוק.

"מדינת הגמדים", שעלתה בחמישי ב"כאן", מנסה לעשות את מה שעשו בזמנו "החרצופים" בערוץ 2 - תוכנית שכולה מבוססת על בובות המדובבות על ידי שחקנים, דבר שלכאורה נותן להם יותר חופש להגיד ולעשות מה שהם רוצים.

את "מדינת הגמדים" עורך אבי כהן, העורך והבמאי המוערך שברשימת העבודות שלו תוכלו למצא את "החרצופים", "העולם הערב", "פלטפוס", "משחק מכור", "מצב האומה", "שינויים בלוח המשדרים" עם שרון טייכר וערן זרחוביץ' ועוד. אין ספק שהשף יודע את העבודה וגם התפריט נראה מעורר תיאבון, אז נשארת רק השאלה - איך המנות?

יש הרבה ציפייה מתוכנית סאטירה שעולה בפעם הראשונה למסך. המון סימני שאלה לגבי מה יגידו, איך יגידו ואם בסופו של דבר משה מעפולה וגלית מבאר שבע שמדליקים את הטלוויזיה בחמישי ב־22:00 ירצו לעשות אותו דבר גם בשבוע הבא. נכון, גם אביתר מתל אביב יפתח את הטלוויזיה באותה שעה, אבל מבחינתו מה שמעניין הוא כנראה איפה תמוקם התוכנית בסקאלה שבין "מלכת האמבטיה" ל"ארץ נהדרת".

הקטע הפותח בתוכנית סאטירה שעולה לראשונה אמור להיות זה שמתווה את הכיוון הכללי שלה. בקטע ששודר בחמישי, ביבי נואם ופתאום שם לב שהתאגיד עדיין קיים ומייד קורא לביטן כדי שייפטר מה"ג'וק" הזה - יותר סדין אדום מזה אין. בימים שבהם סוגיית המשך או פירוק התאגיד שוב עולה לכותרות, אין אמירה יותר רלוונטית מזאת.

בהמשך התוכנית שודרו קטעים קצרים השונים מאוד ברמתם, דבר שגורם לצופה קצת להתבלבל באשר למה שהוא רואה. זה מרגיש כאילו תוכנית טובה ותוכנית לא טובה נארזו בחבילה אחת, והתוצאה היא מאוד לא הומגנית.

לצד קטעים טובים מאוד כגון ציפי לבני בבר ("מישהו בכיף יכול לשריין אותי"), איילת שקד כגולום מ"שר הטבעות" והפרפראזה המעולה לשיר הנושא מ"מלך האריות" (יאיר כסימבה, רבין ופרס מנופפים מהשמיים - פרייסלס), שודרו קטעים שלא ברור איך עברו את שלב הכתיבה, לדוגמה: שלושה קטעי אהוד ברק מצלם את עצמו (לא מצחיק ונטול פאנץ'), יונית ואחמד טיבי, והקטע הסוגר עם ביבי שהיה פרווה מדי.

חייבים לומר מילה טובה על עיצוב הבובות והדיבוב שלהן, שיחד נותנים להן יכולות ביטוי והבעה מגוונות - ניכר שנעשתה פה עבודה קשה והתוצאה מרשימה.

"מדינת הגמדים" בעטה את בעיטת הפתיחה שלה וניכר שהיא רוצה להיות משהו אחר ממה שהתרגלנו לראות. יש בה ניצוצות של סאטירה טהורה במובן הישן והטוב שלה, שאותן היא תהיה חייבת לשמר.

אסור לה להתפשר על הבנאלי והצפוי. היא צריכה להחמיר עם עצמה, ולא לפחד להיות חצופה, בוטה ומשוחררת כאילו מחר סוגרים את התאגיד וזאת התוכנית האחרונה שתשודר. תנו לה צ'אנס, אני בטח נותן."מדינת הגמדים". ניצוצות של סאטירה טהורה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו