נתחיל בשורה התחתונה: לפי מיטב ההערכות, האירוע אתמול בצפון היה נקודתי - והוא הסתיים. לישראל ולסוריה אין עניין בהסלמה, ופניהן להרגעה.
מתבקש לתהות, אם כך, מה גרם לצדדים לפעול בניגוד לאינטרס המוצהר שלהם. לסוריה - שהחליטה לשגר טיל קרקע־אוויר לעבר מטוסים שחגו בשמי לבנון, ולישראל - שהגיבה בתקיפה חריגה, שנטילת אחריות בצידה, של הסוללה ששיגרה את הטיל סמוך לדמשק.
לצד הסורי באירוע יש שתי אפשרויות. הראשונה, שהוא כלל לא היה מתוכנן. מטוסי חיל האוויר טסו בנתיב מזרחי מהרגיל, ואפשר שהקצינים שאיישו בשעת לילה את סוללת הטק"א הסורית נלחצו מפרופיל הטיסה הזה והחליטו לשגר לעברם. אם כך היה, הסורים לא שינו את מדיניותם, וכרגע לפחות גם אין סיבה לדאגה מיוחדת בצד הישראלי.
האפשרות השניה היא שסוריה אכן שיגרה את הטיל כחלק מתוכנית מוקדמת, שכוללת תגובה לא רק על התקיפות של חיל האוויר בשטחה אלא גם על מה שנתפש בעיניה כטיסות שמאיימות עליה משטח לבנון. אם אמנם כך, מדובר בשינוי מדיניות משמעותי בצד הסורי, שמלמד על ביטחון עצמי גבוה ועל רצון "לגמול" לחיזבאללה - שהגן בגופו על שלטון אסד - בהגנה על לבנון.
בישראל נטו אמש לאפשרות הראשונה, אם כי אין ספק שלאור ההתפתחויות האחרונות במלחמת האזרחים בסוריה - התבוסה הקרבה של דאעש והמערכה שמסתמנת כנגד הכורדים - בשאר אסד מרגיש בטוח בשלטונו, בוודאי כאשר מטריית הגנה רוסית פרושה מעליו.
זאת גם הסיבה שישראל החליטה לשרטט בבירור את הקווים האדומים שלה. הטיל שנורה אמנם לא סיכן את מטוסי חיל האוויר, אבל באירוע עתידי זה עלול לקרות. התקיפה נועדה להבהיר שמבחינת ישראל, לבנון נשארת מחוץ למשחק; שאין דין תגובה על תקיפה (שמיוחסת לישראל) בסוריה, כדין ירי על טיסה שגרתית בשמי לבנון.
נראה כי המסר נקלט בסוריה. תעיד על כך ההתרברבות השקרית בכלי התקשורת כאילו הופל מטוס ישראלי, שמלמדת כי מבחינתו של משטר אסד, הנקמה (כביכול כמובן) הושגה.
גם אם אכן כך קרה הפעם, סוריה וחיזבאללה כרכו את גורלם במשותף. שר הביטחון דיבר בשבוע שעבר מפורשות על כך שבמלחמה הבאה תעמוד מול ישראל זירה אחת, סורית־לבנונית; זה גם התרחיש שנבחן בתרגיל הגיס האחרון.
כדי למנוע מלחמה, שעלולה להגיע מאירוע נקודתי לא מתוכנן, צריכה ישראל לעשות הכל כדי לשמור על הפרדה בין הגזרות. להשאיר את סוריה בסוריה, ואת חיזבאללה בלבנון (ורצוי שאת איראן באיראן). אחרת, עלול ערבוב האינטרסים לדרדר את הצדדים להסלמה לא רצויה.
הדרך להימנע מכך עוברת, בין היתר, במוסקבה. טוב עשתה ישראל שעדכנה את רוסיה ב"קו החם" בזמן התקיפה, וטוב עוד יותר עשתה כששיתפה את שר ההגנה הרוסי, שמבקר בארץ, במכלול השיקולים, ופירטה בפניו את מפת האינטרסים שלה בצפון. ספק אם זה יהפוך את הרוסים לציונים, אבל תחת הנחת היסוד שרוסיה מעוניינת ברגיעה בסוריה - כדי ליהנות מהפירות הכלכליים של השיקום הכלכלי שלה - צריך לקוות שהיא תפעל להרגעת הרוחות והמתחים.
בשורה התחתונה, כאמור, נדמה שהאירוע מאחורינו. סוריה לא הגיבה באחרונה על אירועים קשים מאלה, ותימנע מכך גם כעת. אבל בכל אירוע כזה, סף העצבנות של הצדדים עולה; ובמזרח התיכון, עצבים רופפים הם מתכון בטוח לחוסר ודאות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו