חיסיון בעירבון מוגבל

48 שעות אחרי חיסול איש העולם התחתון יעקב אלפרון, פרק סגן מפקד היאחב"ל, נצ"מ קובי זריהן, את תסכולו, וביטא את תסכולם של רבים בצמרת אכיפת החוק הישראלית. במשטרה ובתביעה משמיעים באחרונה ביקורת נוקבת על שופטים, שהחליטו לבטל את את תעודת החיסיון למקורות מודיעיניים, ובראיון לערוץ 10 התבטא זריהן באומץ כשאמר דברים שאנשי התביעה חושבים אולם מעדיפים לומר רק בחדרי חדרים. "בכמה תיקי רצח כולם יודעים מי הרוצחים. המשטרה יודעת, הנאשמים יודעים, הסנגורים יודעים - אבל אי אפשר להעמיד את הרוצחים לדין בגלל חשיפת מקורות", אמר זריהן.

החוק בישראל מעמיד לרשות המשטרה והתביעה כלי חשוב כדי להגן על מקורות מודיעיניים או על שיטות העבודה של המשטרה: תעודת חיסיון, שעליה חותם השר לביטחון פנים, שקובעת כי ראיה מסוימת לא תועבר לסנגורים ולא תוצג בבית המשפט. גם כשמותרת עדות של מקור חסוי - הוא מופיע לבוש בתחפושת וניצב מאחורי פרגוד. אלא שתעודת חיסיון כזו ניתנת לביטול על ידי ביהמ"ש, שבודק, לבקשת ההגנה, את מהות הראיה ומכריע בין שני אינטרסים מנוגדים: אינטרס הציבור להגן על המקור, ומצד שני, חשש לפגיעה בהגנת הנאשם בגלל אי חשיפת הראיה.

מתיק רצח לעבירת הריגה

שבועיים בלבד לפני רצח אלפרון, נאלצה התביעה לסגת מתיק רצח ולהמירו לעבירת הריגה, בגלל אותה סיבה מטרידה: חשש לחשיפת מקור מודיעיני של המשטרה. אז היה מדובר במשפט של ארבעת האחים למשפחת אבו ג'אנם מלוד, סלאמה, אחמד, מוחמד וסולימאן, שהואשמו ברצח אחותם, רים בת ה-19, רק בשל רצונה להתחתן עם גבר שאהבה. תחילה הם הרדימו אותה, וכשהתעוררה מעלפונה חנקו אותה שניים מהם למוות. בגלל שיקולים טקטיים הגישה התביעה שני כתבי אישום נפרדים: משפטם של שני נאשמים התברר בפני הרכב בראשות השופטת שרה דותן, ושני הנאשמים האחרים נשפטו על ידי הרכב בראשות השופטת ברכה אופיר-תום.

הדרמה שגרמה לנסיגה הדרמטית מעבירת הרצח התחוללה באולם השופטת דותן, כשעל דוכן העדים ישב המדובב המשטרתי המחופש, שעל זהותו הוצאה תעודת חיסיון. שלושת השופטים, למרות התנגדות עיקשת של התובעת עו"ד איילה אורן, איפשרו לסנגורים דוד יפתח ומשה שרמן לשאול את המדובב המשטרתי שאלות שהתשובות עליהן היו חושפות בוודאות את זהותו.

בשלב זה ביקשה התובעת להפסיק את חקירתו הנגדית של המדובב. בהתייעצות עם צמרת פרקליטות המדינה ואנשי אגף החקירות והמודיעין של המשטרה הוחלט כי עדיף לסיים את המשפט בעיסקת טיעון, ולהמיר את עבירת הרצח בעבירת הריגה. שלושה מהנאשמים נידונו ל-20 שנות מאסר ואילו הרביעי ל-12 שנים. "החובה להגן על ביטחונם של אנשים המשתפים פעולה עם המשטרה היא אבסולוטית", הסבירה עו"ד אורן לשופטים, "וזה היה השיקול המרכזי שבגללו הגענו להסדר טיעון".

לכל שופט - עמדה אחרת

עו"ד יפתח הוא "עושה הצרות" המקצועי של אנשי התביעה, בכל הנוגע לבקשות לחשיפת ראיות חסויות. בעקבות הצלחותיו בתיקים כאלה, הוא הוזמן בעבר על ידי פרקליטות המדינה להרצות ביום עיון על נושא זה. לדבריו, "אין כמעט תיק פלילי כבד, כמו תיקי רצח, שהמשטרה והתביעה לא משתמשים בתעודת חיסיון". בעיניו מדובר בבעיה: "השימוש צריך להיות לעיתים רחוקות, מאוד מידתי, והפרקליטות גודעת למעשה את הענף שעליו היא יושבת".

עו"ד יפתח סבור כי קיים הבדל בולט בין גישת השופטים בסוגיה מהותית זו. הוא משבח את השופטת דותן שלא הגבילה את חקירת המדובב, אולם לדעתו, השקפתה של השופטת אופיר-תום, ששפטה את שני הנאשמים האחרים בתיק, שונה, ומוטה יותר לאינטרסים של הגנת המקורות. להערכתו, לא בטוח שהשופטת אופיר-תום היתה מאפשרת לו לחקור, כמו השופטת דותן.

עו"ד יפתח היה מעורב אשתקד בסאגה של ממש, בתיק פרשת "בני הדייג", שעסקה ברצח חאדר דקר מיפו על רקע סכסוך כספי. ההרכב בראשות השופט שלי טימן ציווה על התביעה לחשוף את זהות המקור, לאחר שיפתח ושרמן טענו שהוא מעורב בבניית התיק וחייבים לחקור את מניעיו. המקור העלום היה כבר מוכן להיחשף בתנאי שהמדינה תדאג לביטחונו ולביטחון בני משפחתו - משימה שלהשלמתה ביקשה התביעה ארכה של 30 יום. ואולם, השופטים קבעו לוח זמנים בלתי אפשרי: 48 שעות (כולל שישי ושבת). לבסוף, החליטה התביעה לסגת מעבירת רצח ולסיים את התיק בעיסקת טיעון שבה נידונו הנאשמים לעונשי מאסר של עד שש שנים.

עו"ד יפתח מגן על השופטים ואומר שזו היתה החלטה אמיצה. לדבריו, אם היתה התביעה משוכנעת שהשופטים טעו בקביעת לוח הזמנים, היא היתה יכולה לערער לעליון. התביעה החליטה שלא לערער, בשל התנהגות השופטים והחלטותיהם והערכתה שהרשעה ברצח היא חסרת סיכויים בהרכב זה.