ליוני בלוך יש אלבום חדש, יפה מאוד ונוגע ללב בשם "על מי אני עובד". אוסף של 11 שירים קטנים, אישיים, שמסכמים תקופה בחייו של אחד היוצרים הצעירים המבטיחים במוסיקה הישראלית.
בלוך שייך לגמרי לדור חדש במוסיקה הישראלית. הוא התגלה באינטרנט, כשהציג שירים באתר "במה חדשה" (האגדה מספרת שבתו של מנכ"ל חברת התקליטים אן.אם.סי נדלקה עליו שם, סיפרה לאבא - והשאר היסטוריה). החשיפה הגדולה הראשונה שלו היתה בשיר הנושא לסדרת הילדים "הפיג'מות". מתחילת דרכו הוא הקפיד ללוות את כל להיטיו בקליפים מיוחדים, החל בקליפ האנימציה המדליק והמקורי ל"נעים בחוץ".
לכן, כשהוא מוציא עכשיו אלבום חדש, שלישי, בגרסה מיוחדת שכוללת לצד הדיסק גם די.וי.די עם קליפים לכל שירי האלבום - זו אולי גישה חדשנית ונועזת מבחינת המקובל בשוק המוסיקה הישראלי, אך מבחינת בלוך, מדובר במהלך די טבעי.
מלחין מבוקש
יוני בלוך נולד ב-1981 בבאר שבע ומגיל 17 גר עם משפחתו בלהבים. הוא החל ללמוד פסנתר בגיל 6, לימד את עצמו גיטרה ותופים, ובגיל 14 החל לכתוב ולהלחין שירים. כשפירסם שירים ב"במה חדשה" הכיר את כותב המילים ברק פלדמן, המבוגר ממנו בכמעט עשור. השניים החלו משתפים פעולה ומאז כתבו שירים רבים ביחד.
ב-2004 יצא אלבום הבכורה של בלוך, "אולי זה אני". את רוב השירים כתב פלדמן ובלוך הלחין. כך גם באלבום הבכורה של אפרת גוש שיצא ב-2005, שבו יצרו פלדמן ובלוך שירים רבים.
בלוך היה ה-תגלית של התקופה. בתמיכת חברת התקליטים הוא הקים אולפן ביתי והחל לפרוח כמלחין, גם לעצמו וגם לאחרים. בין היתר, הלחין שירי נושא לסדרות הטלוויזיה "הפיג'מות", "השיר שלנו", "פיק אפ", "הנפילים" ו"דני הוליווד". לעונה הרביעית של "כוכב נולד" הוא הלחין את "כל כך הרבה שירים" ששר יהודה סעדו, ובעונה החמישית של התוכנית הוא שימש כשופט באודישנים.
ב-2007 יצא אלבומו השני, "הרגלים רעים", ובו שירים שהלחין למילים של ברק פלדמן, גלעד כהנא, נעם רותם וגם למילים שלו עצמו. ועכשיו יש לו אלבום חדש. הגישה, כאמור, הכי חדשנית ועדכנית לדור האם.טי.וי והאינטרנט. הדי.וי.די מכריח אותך לשבת מול הטלוויזיה או המחשב ולצפות בשירים מההתחלה עד הסוף.
אז איך "הסרט"? זה עובד טוב. לא בטוח שההגדרה "סרט" מתאימה כאן, אולי נכון יותר לקרוא לכך "אוסף קליפים ברצף עם חוט רעיוני שמקשר ביניהם", אבל בכל מקרה חלק מהקליפים מושקעים מאוד (במיוחד "שיר אחר" שבו, בתוך שלוש דקות וחצי, בלוך ובת זוגו מזדקנים מול המצלמה), אחרים הרבה יותר פשוטים וצנועים - וכולם משרתים יפה את השירים, או שאולי השירים משרתים אותם.
מה שבטוח הוא שלא צריך את הדי.וי.די כדי ליהנות מהמוסיקה, והמוסיקה, למרבה ההפתעה, דווקא קשורה מאוד לעבר, מזכירה דברים שעשו פעם, לפני עידן האינטרנט. אבל אולי גם זה אופייני לימי האינטרנט, שבהם יוצרים צעירים יכולים להתעדכן בקלות גם ב"מוסיקות" שהיו פעם מזמן.
בלוך עשה את זה באלבום הראשון של אפרת גוש והוא עושה את זה עכשיו באלבום שלו. ישן זה החדש החדש. מי היה מאמין שבחור צעיר יתעסק בימינו בשיר על טבעת נישואים? מי היה משער שאחד עכשווי כמו יוני בלוך ישיר "לכתוב לך ודאי לא אחדל"...
ילד מזדקן
"על מי אני עובד" הוא אלבום קונספט על זוגיות: אוסף תמונות של חיזור, מפגשים, סקס, פרידה, קנאה. יוני בלוך, נכון לעכשיו, הוא יותר אישי, מרשה לעצמו להיות רומנטי ופגיע, ופחות ציני. פחות מסתתר מאחורי דאחקות.
לא שבאלבומים הקודמים הכל היה מצחיק, לגמרי לא, אבל משהו בבייבי פייס שלו, בשין השורקת שלו, בשירים המצחיקים, יצר לו תדמית של ילד פלא ליצני. עכשיו הוא ילד מזדקן. פרצופו עטור זקן, צועק את כאביו, בשירים קטנים שיש בהם הרבה יותר בלוז ורוק. אבל עדיין עם הומור.
הוא לא נמצא בתוך הדיכאון (משם, כנראה, אי אפשר ליצור בכלל), הוא כבר יצא ממנו ואסף כוחות כדי לדווח על מה שהיה. וכשהוא שר "כשאת איתי אני רוצה למות", זה לא ג'ון לנון שצורח "אני בודד, רוצה למות" (בשיר Yer Blues של הביטלס), אלא מקהלת גברים שהופכת את כל העניין לקצת יותר משעשע כשהיא שרה "הוא רוצה למות".
בקליפ זה הרבה יותר ברור: יוני בתוך ארון קבורה והמון סלבס באים לחלוק לו כבוד אחרון. הקליפ הופך את השיר למשעשע יותר אך לפחות נוגע ללב. זה ההבדל בין הקליפים שבראש שלך לאלה שמוקרנים בטלוויזיה. בסוף הסרט, אגב, דווקא אריק ברמן (בתפקיד אורח) זוכה בבחורה - ומעדיף לראות כדורגל. בחיים האמיתיים, וגם בדיסק, הסוף שונה לגמרי. עבודה בעיניים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו