בית"ר. צחוק הגורל הוא שדווקא במקום בו ראובן עטר העביר עונות טקטיות משעממות, גילה המאמן הצעיר יצירתיות שהזכירה את תקופתו כשחקן. ניהול טקטי אמיץ ונבון של התלתלים החזירו את הירושלמים למאבק האליפות ושלחו מסר לאלישע לוי שטוען שאין קבוצה יותר טובה מחיפה בליגה. ערב סוף הסיבוב הראשון, החיילים של ארקדי חזק בעניינים. על אף דוד אמסלם הבעייתי שהיה צריך לקבל לפחות צהוב בפנדל שגרם על שכטר, אריק בנאדו מאחורה, זנדברג ובואטנג במשחק הכי טוב שלהם העונה וברק יצחקי את עמית בן שושן למעלה, היו אחראים על ניצחון החוץ המרשים הזה. דווקא ברוכיאן היה אתמול חלש אבל כשכל הקבוצה מתגייסת, מותר לו לזייף. נתניה. מהצד השני, אבוי אם עוד פעם נקרא למתיאוס גרמני קלאסי. האיש ישן אתמול על האף, מבושם מהנפיחות של עצמו. הזלזול שוב שבר שיאים לאחר הניצחון בשבוע שעבר ופתאום, מספיק שדדי בן דיין יפצע וכל הקבוצה מאבדת את עמוד השדרה שלה. המערך ההגנתי של הקבוצה הביתית, זה שהתבסס עד הפיגור על העפת כדורים, לא עבד כי מארין תפס יום שחור ולא הסתדר בלי בן דיין. מזל שלנתניה היה את לירן שטראובר שחוץ מעצירת הפנדל, פשוט נתן את אחת הצגות הגדולות של שוער בישראל בשנים האחרונות. זה היה יום קשה ליאמר והחבורה ששוב קיבלה תזכורת שגם בתוך המערכת שלה יש סרטנים המסמנים את כל מה שרקוב במדינה שלנו. לפחות בעניין הזה, אפשר לעשות ליהלומים הנחה. מופע שנות ה-80. מה חשבו הסקאוטרים ביציע כשנכנסו למכלאה בנתניה, שהייתה לראשונה מלאה מאז משחקי העלייה של הקבוצה לליגה הראשונה? אבל די, אי אפשר להתכסח כל הזמן על הכדורגל הישראלי. האווירה אתמול הייתה מחשמלת, הקצב היה טוב יחסית אלינו ואי אפשר להתעלם שמאז שהמשחק המרכזי עבר ליום שני, העסק הפך לבינגו. בשני הקרוב יש דרבי וכל הכרטיסים מכורים ובכלל, לצד הסירחון הכללי שמגיע מאבא הלל ועד מנהל מקרקעי ישראל, לפחות על המגרש, השחקנים עושים הכל כדי להזכיר לנו למה אנחנו בכל זאת אוהבים את המשחק הזה.
