"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

גרמניה האחרת

פרשנות • מפלגת ה"אלטרנטיבה", שעשתה אמש היסטוריה אינה מפלגה ניאו־נאצית, גזענית או אנטישמית (למרות שרבים כאלה הצביעו לה) • מדובר במפלגת מחאה שמרנית־לאומנית, שהצליחה לגייס סביבה את הכעס והזעם הגוברים בקרב שנוצרו בגלל ההגירה ההמונית

,עודכן
ראשי ה"אלטרנטיבה לגרמניה, צילום: איי.אף.פי

מפלגת ה"אלטרנטיבה", שעשתה אמש היסטוריה עם כניסתה לראשונה לבונדסטאג, אינה מפלגה ניאו־נאצית - כפי שטוענים יריביה, אף שלא מעט ניאו־נאצים הצביעו לה אתמול. ה"אלטרנטיבה" (AfD) גם אינה מפלגה גזענית ואנטישמית, אף שלא מעט מחבריה מחזיקים בדעות אנטישמיות וגזעניות.

מדובר במפלגת מחאה שמרנית־לאומנית, שהצליחה לגייס סביבה את הכעס והזעם הגוברים בקרב שכבות אוכלוסייה שונות בגרמניה בגלל ההגירה ההמונית; הטרור, הפשיעה והאלימות הנקשרים להגעתם של "פליטים" מוסלמים; תחושת אי הביטחון האישי הגוברת, ואי הרצון להמשיך ולממן את הבראתן של כלכלות אירופיות כושלות. ה־AfD משלבת בשורותיה זרמים פוליטיים שונים - ניאו־ליברלים, שמרנים, בורגנים - וגם ימנים קיצוניים, אך לא רק. ריבוי הזרמים איים כבר כמה פעמים להטביע את המפלגה הצעירה, ושמירת אחדות שורה בין עשרות חבריה בבונדסטאג הבא תהיה משימה בלתי אפשרית.

הצלחתה העיקרית של ה־ AfD היתה בהבאתם לקלפיות של יותר ממיליון בוחרים, שעד היום לא השתתפו בבחירות מאחר שלא נתנו אמון בממסד הפוליטי. חלק נכבד מחברי קבוצה זו אפשר לסווג כאנשי ימין קיצוני. הם היו "גרמניה האחרת", שירדה למחתרת לאחר תבוסת הנאצים וטיפחו תחושת קורבנות.

בעיני לא מעט מהאנשים האלו, המפלגות שניהלו את גרמניה מאז 1945 היו בובות של מעצמות הכיבוש, ומרקל "סוכנת של היהדות הבינלאומית שהכניסה מוסלמים לגרמניה בהוראת הממשלה הציונית".

המסרים הפטריוטיים והאנטי־ממסדיים של ה"אלטרנטיבה" נתנו להם את התחושה, שלראשונה צמחה מפלגה שמבטאת ללא מורא את הרגשות הלאומיים הגרמניים.

אך ניתוח פלחי ההצבעה ל"אלטרנטיבה" מעלה שכמיליון מבוחריה הצביעו בעבר למפלגתה השמרנית של מרקל. האם גם הם אנשי ימין קיצוני? ומה עם כמיליון הבוחרים שעברו מהסוציאל־דמוקרטים והשמאל הקיצוני? אם התשובה היא חיובית - היכן היא "גרמניה האחרת", שהבטיחו לנו אחרי מלחה"ע השנייה?

ישראל הרשמית נמנעה עד כה מכל קשר עם ה־AfD בגלל החששות מהזרמים הימניים הקיצוניים שבה. עם זאת, מפלגת השמאל הקיצוני, היושבת שנים בבונדסטאג, היא יורשתו של המשטר הקומוניסטי המזרח־גרמני שהיה אנטישמי, אנטי־ציוני ואנטי־ישראלי. חבריה תומכים בחרמות על ישראל ובדיאלוג עם שונאיה הגדולים של מדינת היהודים. למרות זאת, ישראל הרשמית ידעה לפתח ערוצי תקשורת, הידברות ומגעים עם גורמים פרו־ישראליים במפלגה זו.

האם האנטישמיות של השמאל הקיצוני מקובלת, בעוד אנטישמיות של גורמי ימין קיצוני ב"אלטרנטיבה" מונעת פתיחת ערוצי הידברות ותקשורת עם גורמים פרו־ישראליים בשורותיה?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר