70 שנה אחרי

שנה טובה מארץ ישראל

ראש השנה תש"ח אופיין בהתרוממות רוח בקרב הציבור היהודי בישראל, מאחר שתוכנית החלוקה עמדה לעלות לדיון במוסדות האו"ם. יזמים זריזים הספיקו להוציא לשוק "שנוטובות", שאפיינו את ההתלהבות ואת הציפייה להקמת מדינה עברית. הן היו יקרות יותר מאיגרות הברכה המסורתיות, שהמתינו לקונים בדוכנים ברחבי הארץ (בעיקר ליד בתי הכנסת הגדולים).

האיגרות ה"רגילות" היו בשחור־לבן, עם צילומים או ציורים של מקומות דוגמת קבר רחל, הכותל, קברי האבות בחברון, דמויות של צדיקים וחזיונות תנ"כיים, ספרי תורה, שופרות ותשמישי קדושה. משפחות שיכלו להרשות לעצמן שילמו לפוטו עבור צילום מהודר של בני המשפחה, שאותו העבירו לבית דפוס - שם ייצרו עבורם גלויות שבחזיתן צילום המשפחה, ומאחור מקום לכתוב מילות ברכה ולהדביק בול.

מעפילי "אקסודוס" מגיעים למחנות המעצר בגרמניה

4,429 ניצולי שואה, שביקשו להגיע לארץ על סיפון אוניית המעפילים "יציאת אירופה" ("אקסודוס"), הגיעו למחנות המעצר בגרמניה. חודשיים קודם לכן, ב־11 ביולי 1947, באישון ליל, עזבה "יציאת אירופה" את נמל סט שליד מרסיי שבצרפת, מונהגת על ידי רב החובל אייק אהרונוביץ' בן ה־23. האונייה נתפסה על ידי הבריטים כ־30 ק"מ מחופי הארץ לאחר קרב עם המעפילים והובלה לנמל חיפה. המעפילים הורדו ממנה והועלו לשלוש אוניות גירוש, והן החזירו אותם לצרפת.

האוניות עגנו בנמל פורט דה בוק שבדרום צרפת, אולם המעפילים סירבו לרדת מהן במשך שבועות. יותר מ־200 עיתונאים התרכזו בפתח הנמל והעבירו ממנו דיווחים יומיים למערכות העיתונים ברחבי העולם. הבריטים החליטו להעביר את המעפילים לנמל המבורג שבגרמניה, שהיה אז בשליטה בריטית.

גם בנמל המבורג סירבו המעפילים לרדת מאוניות הגירוש, אך נכנעו למאות חיילים בריטים, שהורידו אותם לרציף בכוח והעלו אותם לקרונות רכבת. לאחר נסיעה של שעתיים וחצי ברכבת הם הועלו למשאיות והועברו לשני מחנות מעצר באזור הכיבוש הבריטי שבצפון גרמניה - "פפנדורף" ו"אַם שטאוֹ" - שהיו זהים במראם למחנות הריכוז של הנאצים: גדרות תיל, מגדלי שמירה מצוידים במכונות ירייה וזרקורים וצריפי מגורים עלובים. המעפילים עברו שם הליכי קליטה, הרשמה, חיטוי ועוד. הם שהו במחנות במשך כשנה עד שזכו להגיע לישראל. אחרוני המעפילים הועלו למדינה הטרייה ב־7 בספטמבר 1948.

בזמן עגינת ה"אקסודוס" בנמל חיפה טיפס נגר האונייה, מייק (מייקל) וייס, על התורן והוריד ממנו את הדגל. 68 שנים מאוחר יותר הגיע הדגל בדרך לא דרך לבית המכירות "קדם" שבירושלים, ולאחר שאומתה האותנטיות שלו הוא הוצע במכירה פומבית לכל המרבה במחיר. הוא נרכש על ידי שני אחים יהודים בעלי חברת נדל"ן בשיקגו, ששילמו תמורתו 144 אלף דולר ותרמו אותו למוזיאון השואה בוושינגטון - שם הוא מוצג.

פריצה לביתו של דוד בן־גוריון

בלילה שבין 18 ל־19 בספטמבר 1947 פרצו אלמונים לביתו של יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית, דוד בן־גוריון, בשדרות קק"ל 17 בתל אביב. הבית היה באותה שעה ריק מאדם.

הפריצה התגלתה על ידי בן־גוריון עצמו כששב הביתה לקראת חצות וגילה, לתדהמתו, שהדלת האחורית של הבית פרוצה והקומה השנייה מוארת כולה. הוא הזעיק את המשטרה. התברר כי הפורצים חיטטו במגירות ובארונות, ונראה שחיפשו מסמכים או תעודות, שכן לא נגנבו שום חפצי ערך או כסף. הפריט היחיד שנעלם היה אקדחו האישי של בן־גוריון, שאותו נשא ברישיון.

מי מכיר, מי יודע?

תמונה זו צולמה השבוע לפני 70 שנים על ידי צלם לא ידוע. מאחוריה רשום: "התינוקות בלה וחיה, קליטת עולים, רעננה, 23.9.1947". מזהים את עצמכם או מכירים את המצולמים? כיתבו לנו, ל־shishabat@israelhayom.co.il

-------------

רוצים להעביר מידע, תמונות או מזכרות שיש בידיכם מהתקופה שלפני קום המדינה? כיתבו לנו:shishabat@israelhayom.co.il