איה כורם נפרדת

תבניות סיליקון לגלידות: פעם, מזמן, כשהייתי אמא צעירה, כשתכננתי את החופש הגדול, דמיינתי אותי ואת הילדים לבושים בבגדי קיץ תואמים שתפרתי להם מווילונות ישנים, מרחפים בבית כל יולי אוגוסט, קמים בשירה, משחקים ברינה, הולכים לבריכה בדיצה. אני אקח אותם לטיולים, חשבתי, אלמד את הגדולה לרכוב על אופניים ואת הקטן לנגן בפסנתר. ביקום המקביל הזה, תבניות הסיליקון משמשות אותנו להכנת שלגוני תמרים וצ׳יה או משהו כזה כי ביקום המקביל הזה זה טעים. ביקום הנוכחי, לעומת זאת, הלכנו לבריכה בדיצה ואז הוציאו את כולם מהמים כי היה בהם ק**. בשבת האחרונה הודעתי לילדים שכל מי שמתלונן או בא בטענות מייד מקבל מטלה. מהון להון, הסלון מסודר, הכביסה תלויה והמרפסת נקייה מעלים. הם אמנם עשו את כל זה בעודם מתלוננים, אבל הסכמתי לא להחשיב להם את זה כתלונה נפרדת.

מגזין "ישראל היום": כל הכתבות

אלבום זהב של רונה סגל: פעם, מזמן, כשאנשים נהגו לשלם עבור מוזיקה, הוצאתי אלבום והוא נמכר בהמון המון המון עותקים (לא כולל דיסקים צרובים עם גרסאות הדאנס הלא מאושרות שהכינו תקליטנים לחתונות). באותם ימים נהגו לציין את המאורע בחגיגות ״אלבום זהב״. אירוע יח״צני שכלל התכנסות באולם אירועים כלשהו ב־11 בבוקר, קייטרינג זול בשביל העיתונאים, והזמנה של לפחות סלב גדול אחד כדי שהם יבואו. התוכנית האומנותית כללה הופעה קצרה וחלוקת אלבומי זהב לכל מי שלקח חלק, גדול כקטן, בעבודה על האלבום.

המזכרת היחידה שנשארה לי מהאירוע ההוא היא מסגרת עץ צבועה בספריי זהב, ובתוכה דיסק ולוחית קטנה עם החריטה: ״אלבום זהב זה מוענק לרונה סגל עבור מכירת יותר מ־20,000 עותקים מהאלבום ״איה כורם״״. עכשיו אתם תשאלו ובצדק, מי זאת רונה סגל ולמה לא כתוב השם שלי על אלבום הזהב של עצמי, ואני אסביר שרונה ביימה את אחד הקליפים לאלבום ולא באה לאסוף, ואת אלבום הזהב שמיועד לי עצמי, איבדתי אי שם ב־2008. אני עדיין טוענת שאקס זועם לקח אותו במסגרת חיסול חשבונות, אבל אין לי הוכחה.

מקציף חלב ידני תוצרת איטליה: אותו אקס, שבדיעבד היה טיפוס רעיל למדי, העניק לי מקציף חלב מקצועי במסגרת ניסיון חינוך מחדש שלי, לייזה דוליטל מנצרת עילית שאפילו קפה לא יודעת לשתות ומתעקשת לשים בו חלב, הפלבאית. אבל אם כבר חלב, שלפחות יהיה מוקצף כהלכה ולא עם המקציפים החשמליים שקונים ב-yellow ב־19.90 יחד עם רמקול JBL לים. אותו בחור גם ניסה במשך שבועות לשכנע אותי שאני אמורה להתקלח במים קפואים וכשסירבתי בתוקף, נכנס לי פעם אחת באמצע ופתח את הברז של הקרים. זה היה הסימן שלנו להפרד. את המקציף כן השארתי כי הוא באמת הקציף טוב, אבל עכשיו יש לי מכונת קפה שעושה את זה. אני לא יודעת מה עלה בגורל הבחור, אבל אני מניחה שברגעים אלה ממש הוא מרצה לאיזו בחורה מסכנה על גישות בצילום אומנותי.

צעצועים שהילדים קיבלו במתנה אתמול. פעם, מזמן, כשהיית קונה משהו, הייתה לך הציפייה הכללית שהוא יעשה את מה שכתוב על האריזה שלו. מדבקות היו נדבקות, אוטו על שלט היה נוסע, בובה מדברת הייתה, ובכן, מדברת. היום, אם אני אראה עוד צעצוע פלסטיק זול מחנויות הסטוק למיניהן, שישבר עוד לפני השימוש השני, אני אצרח. יאמר להגנתי שהילדים שלי מקבלים מתנות בממוצע פעם בשבוע מקרובי משפחה שונים שעולים לרגל ומקווים למצוא חן, ככה זה כשבן זוגך הוא ילד יחיד.

אחרי שנגמר המקום בחדר הילדים, הצעצועים פלשו לסלון, אחרי שנגמר המקום בסלון, הם התחילו להיערם במרפסת. אחרי שדרכתי לילה אחד על ווקי טוקי בצורת חתול שלא עבד גם כשהוא יצא מהקופסה, ודיממתי מכף הרגל, התחלתי לחלק צעצועים בחשאי. בינתיים אף אחד לא שם לב.

מארז בוצ׳ר וערכת סכינים לחיתוך והגשת גבינות: מארז מאוד יפה שנשאר בתוך האריזה היפה שבה הוא הגיע, כי מי שמגיע אלי הביתה הם בעיקר ילדים מתחת לגיל תשע והם מעדיפים בייגלה או עוגיות. אנחנו כן מארחים אורחים מבוגרים מפעם לפעם, אבל יש להם את הנטייה המצערת לפנות אלי אחרי השעה שמונה וחצי בערב. שעה שבה אני או על במה, או שוכבת במיטה ואוכלת גבינה. לי זה פחות משנה איך היא מוגשת.

שמלת משי ורודה עם ציור של פרפר ירוק ענקי: שמלה מאוד… מעניינת... שמיועדת לאנשים עם הרבה… אישיות וקניתי בהמון כסף ממעצבת נחשבת, ברגע של אובדן דרך. זו הייתה אחת מהסיטואציות האלה, שבהן אנשים נחמדים אלייך ולא נעים לך לאכזב, אז את מוצאת את עצמך עושה משהו שאת ממש לא רוצה לעשות כמו לארח את ליל הסדר או להפציץ בדמשק. את השמלה לא לבשתי מעולם כי היא הצליחה להיות גם מכוערת וגם מאוד לא מחמיאה. שמתי אותה בביגודית של ויצ״ו ואני מחכה לראות אותה על הומלס.

מסמרים טובים לחלוטין: אני שמחה לבשר שבמסגרת תהליך הפיכתי לאבא שלי, אני לא רק מסתובבת בבית בתחתונים, מכבה את המזגנים ואת הדוד, אלא שגם סתמתי חורים בקיר השבוע לקראת מעבר הדירה. ואז מצאתי את עצמי תוהה ברצינות ״למה לא לשמור את המסמרים האלה, הם עוד טובים״. השלב הבא הוא כנראה לגזור ציפורניים ברגליים מול החדשות ולספר לנכדים בדיחות לא מותאמות גיל. אני אוהבת את אבא שלי מאוד, אבל כן חשבתי שיש לי עוד זמן.

מגזין "ישראל היום": כל הכתבות

קלידים שהשאיל לי פעם חבר ואז עבר לגור בברצלונה: הוא מאוד נחמד והזמין אותי כבר כמה פעמים להתארח. בן הזוג חושב שהוא שכח מהם אבל אי אפשר לשאול אותו בלי להזכיר. יש מי שיאמר שזה לא לעניין למכור ציוד שאינו שלך, אבל זה גם לא לעניין שהוא מעלה לאינסטגרם תמונות של הבית החדש והמהמם שהוא קנה, שיפץ ועיצב בטוב טעם, בית שאין בו שום ממ״ד ואני לא מבינה מה אמורים לעשות בו בחמש לפנות בוקר כשחבורה של תימנים משוגעים יורים עליך טיל. אה, אין את זה? טוב, אני מקווה בשבילם שיש להם ממ״ק.