ביקורת טלוויזיה: איפה הילד?

טקס נבחרי הילדים של ערוץ הילדים יצר טשטוש מההתחלה. המנחים שלו, לדוגמה, הם פרצופים מוכרים מעולמם של המבוגרים. לכאורה. טום באום ולירון רביבו המנחים הם דוגמה לא רעה לכך. שניהם מוגדרים בעמודי הוויקפדיה שלהם כ"פליטי ריאליטי". זה מעניין, כי ז'אנר הריאליטי פונה לכאורה למבוגרים. הוא משודר בשעות שילדים אמורים לישון בהן, וגם אם רוב תוכניות המציאות מנסות לפנות לכל המשפחה, הרי שלא באמת כך הדבר. רביבו לדוגמה השתתפה ב"הישרדות", ואת מרבית התוכנית העבירה כשרק בגד ים זעיר על גופה, כמו מרבית המשתתפים והמשתתפות בתוכנית. נכון, זו לא הפעם הראשונה שכוכבת ילדים מסתובבת בבגד ים כדי לפנות למבוגרים וילדים במקביל, יעל בר זוהר היתה באותו התפקיד בדיוק לפני יותר מ־20 שנה. הגבולות, כבר אמרנו, מיטשטשים. מדובר בפרסים לילדים, אבל גם ההורים יכולים להשתתף בשמחה. רוצים עוד דוגמה? על הקטע המוזיקלי השתלטו, איך לא, סטטיק ובן־אל עם עדן בן זקן. ספק אם יש אדם בישראל, מגיל 4 ועד 50, שלא שר בקיץ האחרון את הלהיטים שלהם. למעשה, יש הקבלה בין השירים הכי מושמעים בישראל למבוגרים לבין הזוכים בפרסי הילדים. אז או שכולנו אינפנטילים או שכולנו, אעפס אינפנטילים.

באחד מהשיאים של הטקס עלה לי בירן, עוד פליט ריאליטי כפי שקוראים להם היום, כדי לשיר לזכרו של אמיר פיי גוטמן, שהלך השנה לעולמו בדרך טרגית. "אמיר נגע בלב של כולם, מבוגרים וילדים", קבעו המנחים, אבל ספק אם החבורה הצעירה בקהל בכלל יודעת על מי אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על "היי פייב". אבל את הטרגדיה צריכים להעביר גם לילדים, בכל זאת. עוד תופעה שאפיינה את הטקס הזה היתה השימוש המוגבר בלועזית. נפתלי בנט רוצה להפוך את הילדים של מחר לדוברי אנגלית, אולי עדיף שיתרכז קודם בשימור העברית. וכמובן, תופעת הרשתות החברתיות למיניהן, שהפעילים הפופולריים בהן זכו לקטגוריית פרס משלהם, משל היו פרס על מפעל חיים. הפסיכואנליטיקאי ז'אק לאקאן כתב בעבר ש"אולי יהיה פעם שיח שייקרא 'הכאב של הנוער'". אנחנו עדיין מחכים.

 

אחד משלנו

שלג צח, ראשון, 22:00, yes oh וב־VOD

אלון אבוטבול מצחיק אותי. בכלל, כשאני רואה שחקן ישראלי בחו"ל, אני מרגיש כאילו מדובר במבצע אנטבה. גאווה גדולה, עוד שנייה אני מנופף בדגל ישראל מול המסך. הפעם משחק אבוטבול סוחר סמים ישראלי בשנות ה־80 של המאה הקודמת בלוס אנג'לס. "שלג צח" היא סדרה שיש בה את כל קלישאות סדרות הפשע והסמים האפשריות. בעידן אחר, היא בטח היתה הופכת ללהיט. אבל השוק מוצף. כל רשת טלוויזיה הצטיידה לה בסדרה בסגנון, ורק הטובות שורדות. זה לא שמדובר בסדרה רעה, ממש לא. אבל מעבר לנוסחה הקבועה, אין בה שום דבר שמרים אותה מעבר ויוצר סף גירוי חדש. וכן, יש את אלון אבוטבול, בתפקיד באמת נחמד שמזכיר לנו כמה אדישים הפכנו ללראות כוכבים ישראלים בסדרות דגל של רשות אמריקנית. עבור הדור של חיים טופול או של מילי אביטל, זה לא עניין של מה בכך.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו