בשבועות האחרונים מדברים במרחב הציבורי על אמת חילונית ועל אמת דתית. מציבים משני עברי המתרס את המחקר ואת המוסר, את הערכים ואת החוקים, את הרוח האנושית ואת הצו האלוהי, ובעיקר עוסקים בבחירה של האדם, שנעה כמטוטלת בין האמיתות, מסרבת לנוח בחיק אחת מהן ומתפקדת כרדיקל חופשי יחידי.
הדיון מתרחש ברשתות החברתיות ובתקשורת, והדוברים הם חוקרים ואקדמאים מוערכים, ולצידם גם, כמובן, אורקלים בעיני עצמם. קולו של האדם הבודד - האדוק, המאמין, המטיל ספק או המתכחש - נעדר מהפסטיבל. היכן הקול הנבוך מול האמת והחרד למצוא אותה?
דומה שהדיון על אמת במובן הקונפוציאני שלה, של אובייקט שהאדם המושלם חותר אליה, נידון לכישלון, לאבסורד, או לפחות לנקודה שבה נהיה אילמים מטיעונים. לכן נראה כי דווקא הספרות עשויה לשמש פתרון פלאי ומוסכם. פשרה שתגשר על הפער בין דת לחילוניות, ובין חוסר היכולת להחליט מהי אמת לבין אי־האפשרות להתחיל לדון בה.
תארו לעצמכם - הרומן כמרחב ביניים שאינו סותר את הציווי הדתי ואינו מתנגש עם קוד ההתנהגות הנוגע לחיים החילוניים. מרחב מפייס ולא מסכסך; אפשרות ששואבת השראה מהמציאות ולא מטיפה לשאוב דבר ממנה. זוהי הספרות, שסולז'ניצין כתב עליה שבימים של אלימות ואכזריות, ובהיעדר כוח צבאי, היא יכולה להציע "מילה אחת של אמת".
והנה, שוב חזרנו לאמת. האם גם הספרות לא יכולה לחמוק ממנה? בשיחה שערכה הבלשנית והאנתרופולוגית שירלי ברייס הית' עם הסופר ג'ונתן פראנזן, ושהופיעה במסה של פראנזן "למה לטרוח?" שפורסמה במגזין "הארפרס" (ושראתה עתה אור בעברית בספר "איך להיות לבד"; עם עובד, מאנגלית: מרינה גרוס לרנר), ניכר המכנה המשותף בין קריאת ספרות יפה לקריאה בטקסט דתי. "תחושה שיש לך בעל ברית בעשייה הכלל־אנושית הגדולה", מגדירה זאת הית'.
אבל מלבד צמרמורת - ולחלופין, גל חום - שקריאה בספרות גורמת לנו, מבהירה הית' כי הספרות מאפשרת לנו רגעי כנות פנימית; בדיוק מכיוון שהיא חומקת מאמת, ו"מסרבת להציע פתרונות פשוטים, לצבוע את העולם בשחור ולבן, עולם של טובים נגד רעים". השפה שיצירת ספרות מדברת בה, אומרת הית' לפראנזן, "מאפשרת קריאה שונה בכל פעם. ובכל זאת מסלול חיים לא צפוי אינו פתח לרלטיביזם מוחלט... הטעם הוא ההכרה ברצף, בהמשכיות, בנצחיות של הקונפליקטים האנושיים הבסיסיים".
הפולמוס הנוכחי שהעלה את האמת על המוקד, או לפחות ניסה להוכיח בעלות עליה, הוא דילוג עיוור על פני התחום האפור שממלא את חיינו. הספרות, אם לנקוט לשון ישירה, עשתה קריירה בתחום הזה. היא לא האמת בהתגלמותה, אבל היא אמיתית בכוונותיה. כפשרה, נראה שזה מספיק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו